מרביצים לי כל הזמן מרביצים,
אני ילד מוכה
כל אחד רוצה חתיכה מהנשמה שלי
אין תרופות, אין לחם, אין מה לשתות,
בקושי גירדתי משהו לעשן,
לפחות יש קפה
האנשים ברחוב כל הזמן צועקים עליי,
בעיקר אלה שברחוב
אני מדליק מוזיקה מחרישת אוזניים כדי לא לשמוע אותם
טלפונים מצלצלים מ-כל מיני מספרים לא מוכרים,
ואנשים זרים דופקים אצלי בדלת
אם אני דפוק, זה כי החברה דפקה אותי,
באופן קבוע כבר יותר מעשרים שנה
ליצור מפלצת ואז להתלונן שיש מפלצת,
זה לא חכם במיוחד, אה?

יש לי ראש בגודל של אפרסמון
כתום ועסיסי ומתוק מאוד
אני מנסה לחשוב את המחשבות,
אבל הן לא נתפסות,
הן מחליקות אצלי ל-כל מיני מקומות לא נגישים במוח
אני קורא למי שאני אוהב,
אבל הוא לא בא, והיא לא באה,
אני כועס, ועדיין היא לא באה,
אני מתחנן, ועדיין היא לא באה.

כמו מפלצת סגור בכלוב,
לפעמים צוחקים עליו,
לפעמים דוקרים אותו בסיכות חדות
לא נותנים לו תרופות שירגיש טוב,
לא בודקים מה הוא צריך ואם משהו לא בסדר
מונעים ממנו נשמה, וצוחקים כשהוא מורעב וצמא,
משתוחח חסר אונים על רצפת הכלוב,
ילדים קטנים זורקים עליו בננות,
מבוגרים חושבים שהוא בכלל לא אנושי,
מן יצור
ילדים צוחקים ומבוגרים אומרים לילדים לא להסתכל.