אֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ
נִשְׁלַח אֵלַיִךְ מִדְּרָכִים רַבּוֹת
מַשּאִיוֹת כְּבֵדוֹת מִכָּל הָאֶרֶץ..
הַיָּד אֲשֶׁר בָּנְתָה אוֹתוֹ
מיסמרה אֶת הַבְּרָגִים
שִׁיְּפָה וְטִפְּלָה בּוֹ
מִזֵּעַת אָפְיוֹ, מִכֹּחַ נַפְשׁוֹ
הָעֹמֶס בַּפַּטִּישׁ.
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת
הָאָרוֹן, אֲנִי עוֹצֵר לָרֶגַע.
מְנַסֶּה לִסְפֹּג מְכַל קְצָווֹת
הבפנוכו; מִין רֵיחַ אוֹ הַכְוָנָה.
שַׁעֵר לְעוֹלָם אַחֵר.
וְרַק אָז אֲנִי נִגַּשׁ
אַל מלאכת הַבְּחִירָה.
עָמוּס מִכָּל הָאָבָק שבמרחבי
הָאֶרֶץ הַקְּדֻשָּׁה, אֲנִי יָכוֹל
מַמָּשׁ לְהָרִיחַ, אֶת הַסִּיגַרְיוֹת
שֶׁל הַפּוֹעֲלִים הָעַרְבִיִּים, אוֹ
המזרחים, הַקָּפֶה הַשָּׁחֹר..
אֲנִי יוֹצֵא אֶל הָעוֹלָם חמוש
בַּחוּשׁ זהויותיו הַמִּשְׁתַּנוֹת,
התודעות הַמְּרֻבּוֹת נָחוֹת
לְרַגְלִי רִגְשׁוֹתַי וְרַק הַמַּחְשָׁבָה
הַיְּחִידָה הַזֹּאת עֲלֵיהֶם מַסְפִּיקָה
כְּדֵי לְרַסֵּק אוֹתִי לְבַדִּי.
בַּסּוֹף כָּל יוֹם אֲנִי מַנִּיחַ
אֶת הַבְּגָדִים בַּחֲזָרָה בַּאֲרוֹן.
הַפֹּעַל הָעַרְבִי שֶׁמִּמּוּל מִזְדַּחֵל
מֵבִין הַזָּוִית הַשּמאלִית שֶׁל
הַמדף, מַדְלִיק ג'וינט וּמַצִּיעַ
לִי, אֲנִי מְעַשֵּׁן... וּמְעַשֵּׁן...
שַׁעֵר לְעוֹלָם אַחֵר. |