נפש לא שקטה
היא מחייכת וליבה שקט גועש
מושיטה ידיה ליד נעלמה ואין דורש
תוהה נפשה: ״היש ואין מי ישמעני?״
חצוי ליבה, דרכה ומבקשת, הנני
שקטה זועקת והיא אומרת: ״רוצה...״
תרה אחר צלילי ריגושים בנפש לא חפצה
אינה נותנת מבטה עליה במראה, מאוסה
שקופה לעצמה ובחלומה הקבוע, התמוטטה
עמדי נשמה מול עוולות עולם ויכלת להם
חייכי אל העולם ולחשי, ״כך אתם...״
אהבי את אוהביך ורחקי מרגש זול
ציירי את הלב הגדול, יחד איתו, על החול
כי רק את יודעת את ליבך ונפשך ומי אוהבך
ואלה הנעלמים, עוד ירצו את קירבתך לידך
מחייכים אך נפשם רחוקה בילדותם הכואבת
היי עצמך גם אם יאמרו היי אחרת |
