איפה היא, אני לא רואה אותה,
כל-כך מתבקשת, עסוקה בעצמה
מתפשטת מול פניי, חושפת את ערוותה,
ממלא אותי בריר, נושכת בשיניה

כמו אתמול זה לא אתמול מה שהיה
הכול מת ונקבר ומחפש אחייאה
ערימות של זבל ליד הדלת שלי
יגונים קודרים וימים קשים

אמרה שהיא נושכת, אבל לא טורפת,
ואני כבר לא קיים
זו היא שאמרה שהרוח נושבת תמיד מערבה
אין סוף לתלונות שהמוח שלי מפיק

כל יום אותן שקיעות וזריחות של שמשות רעות
התפרקתי בלי עוגן, וכולי במלחמה
ימים של שלכת, ברד ומסמרים
הם לא יתנו לי ללכת מכאן בחיים

כי מה את אומרת, את רוצה לעוף?
יש בדיקה יחידה קטנה לנשמה אחת מסכנה
כל היום אומרת יופי, ככה זה צריך להיות
אבל אני לא מוצא את הסוף ואת ההתחלה

בתי היחידה, דם בין רגלייך
פירקו בך יצריהם אנשים רעים,
שדדו את תמימותך
אמרו לי שאני חי רק בכאילו,
לא כאן לא שם
יש לי שק של אבנים מצלצל על הגב,
הם אומרים שזה פשוט המצב

אבל אני סקפטי, אני מאוד מבולבל
בלי מילה וחצי אין אוכל לשתות את הדם
בין הרוח לירח ולשקע בקיר
הייתה לי ילדות מטומטמת, ואני עוד צף בלי שזה נשמע

כי רבו רגבים בארץ גושן,
וגם באשור ובכנען ובכל נמלי האגם
אברכים מברכים אותי בוקר טוב ערב טוב
אבל אני כבר לא פה, הם רואים בי קוץ

הופך את הרגבים כל יום בלי לדעת למה
מגשש בחשכה בין עוקץ לצוף, נופל וקם
היא אמרה שהיא אשמה, היא אמרה שזו לא אשמתה
היא אמרה שתיקה מחרישת אוזניים שמהדהדת לי באוזן,
היא אמרה שזה זמן הקציר, אבל אני רק בין הזורעים.