כאשר אני שפוי
הכל כל כך
רציונלי
גם מה שאני כותב.
יש ישות אחרת
ולה רגשות
ומילים
לספר אותם בהן.
יש אני אחר
והוא בוכה עכשיו
וכמו דמעותיו
הוא רוצה לצאת
להשתחרר
לשבור את החלון
ביד חשופה
ולקפוץ מן המרפסת
אל המדרכה.
כאשר אני שפוי
אני עצור ולא שופע
כלום מתוכי
אני עצור בבית סוהר
תחום בגבולותיי
אני אמור להגיד רק
דברי היגיון וסדר מדוקדק
ומאופק.
יש אני אחר שלא מחכה
לתורו
אני שלא מחייך
בחצי הפנים
אלא צוחק
צחוק מסתלסל
מתגלגל ובא
מעומק מצולותיו
של ימי הסוער
ככוכב מנצנץ,
זוהר בשמי הלילה של
תוך תוכי.
בשפיותי יש שניים
ובשגעוני
יש אחד
שלם ועגול
ורציף והמשכי
אינסופי כמו
הרגע הנתון המהדהד.
בשפיותי, כעת
יש שניים
ובשגעוני
יש אחד ויחיד
יש אני. |
