בערוב ימיו, במרפסת, בגן,
בישיבה שקטה מתבונן,
העולם משתנה, מתחדש,
הוא יושב וצופה, בלתי נראה.
זוגות צעירים יד ביד,
אוהבים מתחבקים שקועים זה בזה,
בעיר הסואנת, בהמולה הרועשת,
איש לא שומע מחשבות של זקן.
חושב על ימי נעוריו,
על ימי בחרותו, ימי הבחירה,
כשחייו היו לפניו,
כשזיכרונותיו עוד היו חלומות.
הוא פגש אותה אז,
אבד בתוך חום עיניה,
נשבה בלובן חיוכה, באודם שפתיה,
בצחוקה המתגלגל.
הם המשיכו יחדיו,
אהבו, כרכו חייהם זה בזו,
בזמנים הקשים, בריבים,
בהשלמה המתוקה, לאורך שנים.
שולח ידו בדממת ההמולה,
אין לו צורך ולו במילה,
לוקח ידה בידו, ברכות אוהבת,
בחיוך ממתיק סוד.
יושבים וצופים יחדיו, בשקט,
שניהם צופנים את סודם,
בעולם משתנה אהבתם השתנתה,
בדרכו של עולם, בהשלמה, הכל לטובה. |