ביומולדת של טל ביקשנו מאביה לשיר לנו את המתכון. איזה קול יש
לה. רק מלשמוע את האוברטורה שלה על שלוש מאות גרם שוקולד
ומאתיים גרם חמאה, אפשר היה להבין שהעוגה המיסה אותנו ושיש גן
עדן. וכל כך הרבה אגוזים. כל אגוז אבן דרך. אבן טובה. סוזן
ואני הודנו שוב ושוב על היש ולבקשת נועם שעוד לא בן ארבע שרנו
כולנו את דוגית שטה שהיא בעצם נוסעת. ככה נתן יונתן כתב ב1943.
נוסעת. בבית שיחקנו ספיד וצחקנו. אמרתי להם שאם רוצים בן זוג
צריך לפנות מקום בארון ובמיטה. סיכמו בינהם שיש להם אמא משוגעת
וביקשו נשיקה לפני השינה. כשכתבתי מה הייתי עושה אילו לא היה
בי פחד, נבהלתי מהמילים והתביישתי. |
