מיגרנה אהובתי

גם אם יש שקט ואין קול, שממה
ואדוות הרוח על פני הקמה, נדמה
קול בת צחוק כמו עצרה שמחתה
רק אור מרצד ממקום שמורתה

ונפשי, צבעים  כקשת בענן שחור
רועשת וגועשת כביום גשום ואפור
מתעתעת כברקים פזורים באור בוהק
ורעמיה, הבזק אורה, בשקט זועק

רועש, בשקט של שמיים שחורים
ניצוצות אור הבאים מאי שם, ממרחקים
נותנים בך אותותם ואתה אינך
עד חלפה הסערה ואתה הינך

והעולם כמנהגו נוהג והרוח נושבת בגן
וצליל החיים שוב צובעים קשת בענן
והתיקווה נתנה את תשוקתה למחר
כי לחיות בילעדיה הרי אי אפשר

הוי מיגרנה אהובתי ...