בית א':
לאן אני הולך מפה? לאן אני רוצה ללכת?
ומה לעשות איתו? עם הגוף שרק רוצה לשבת.
אני רוצה כבר להגיע, להעלם ולהופיע.
אני רוצה להיות שם כבר, להזניח את העבר.
ולאן אני הולך?
בית ב':
לאן אני הולך? על מי אני סומך?
מי יוביל אותי קדימה, יכנס אותי פנימה.
יפתח בפני דרך, לחיים בעלי ערך.
יגלה לי את הסוד, שתמיד רוצים עוד.
שאין לאן ללכת, הדרך מסובכת.
אין פתרון מושלם, אין גן עדן בעולם.
ולאן אני הולך?
פזמון:
אני הולך.
רק לא להישאר במקום, לא לעמוד דום.
לא להישאר לישון, לקום כל יום עם רעיון.
לפעול, לרצות, לשאול, לראות.
לנעול? לחיות!
אני הולך כדי להגיע, לשמים לרקיע.
לפסגת השאיפות, לשיא המשאלות.
הכי גבוה שאפשר, כי כדי להיות מאושר,
לא צריך יותר ממה שיש, רק לדעת לחפש.  לדעת לאן אני הולך.
בית ג' :
אז לאן אני הולך עכשיו?
רוצה להפסיק לחפש לשווא.
למצוא כבר משהו, או מישהו
שיגלה לי סוד אחר, שאפשר גם לאשר.
במציאות להישאר, להפסיק למהר למצוא מקום אחר.
להפסיק לשאול לאן אני הולך, להפסיק עם החיים להסתבך.
פשוט לעשות מה שצריך,
ללמוד להעריך, את מי שאנחנו, את הבחירות שבחרנו.
ולהיות הכי טוב שאפשר, כי כדי להיות מאושר. רק צריך לרצות את
המחר.
לאהוב את החיים, להיות טובים.
כדי שלא נצטרך לשאול תמיד,
לאן הולכים?
פזמון:
בית ד'.
וגם אם אני לא תמיד יודע לאן אני הולך.
מה היעד הסופי, המקום המושלם בשבילי.
מה הפיתרון והתשובה בסוף הדרך,
לפעמים לדרך בעצמה יש ערך.
אז איפה שלא אהיה, ולאן שלא אלך.
אתן את כולי בשבילך בשבילו ובשבילך.
מה שלא יהיה סוף המסלול, אני אנסה להנות מהטיול.
דברים קורים בכל מקרה, זה לא משנה היכן אהיה.
דברים טובים דברים רעים,
אבל אנחנו בוחרים, איך לקבל את המקרים, ולהמשיך לחיות את
החיים.