אסנת אינציגר-אלון / כמעט ירח |
מבקש לצבוע אותי בצבעיו.
נושמת הוויתי הממושכת
ומפליגה אל האור והצבעים
הנפלאים שיש לפרחים.
לפעמים יד ארוכה נשלחת
לאחוז בי מללכת למקומות
עלומים אולם תמיד יודעת
להרפות את האחיזה.
חושיי שבעים מהעולם הזה
שהוא נפלא בחדותו ובחדוותו.
אותיות מאירות כנוטריקון
מהלכות בי קסמים ומשמשות
מבוא למילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|