משוקצים חיי מן עולם
מעולם לא היו חיי
אם כך נבחן את טבעי עולם
שנחשף תכלס רק ממוחי
חופר מעמקי בדידותי
יוצר כל מה שרע
אבל גם מה שטוב
על צג שעון, כל שעון
פעם
עולמי היו עינייך
היו טביעות אצבעותייך על גופי
כחוקר רצח מפשפש אחריהם
כולן הובילו אל הלב
עכשיו
עולמי הוא קירות לבנים
מדרכות עקומות ושמש שמדי פעם מציצה מעבר לעננים או עצים
אם כך עולם שוטף כמו מברשת את את כל מה שאני
או כמו מגרפה
אך אני אדם
תוצר עולם, תוצר מקרה
תוצר הסתירה הגדולה
בורא אותי בורא סבלי
אממ כן, כל חיי אני מנסה לעקם את עומק הסתירה
במרד עיקש וחסר טעם
כנגד כל מה שנקלה בדרכי
כי אני עולמי ומוחי מן טבע העולם
לילה
ושום דבר ראוי לציון לא קורה
אויבי מלחמה מסביבי; שעון, בגדים, חלון , אתם
אך במקלדת (גם היא אויב)
המרד ממשיך
מוסיף להזרים דברים שהם הכל רק לא העולם
(כמו עינייך, חיוכך, מגעך
כל מה שאי פעם הרגשתי לידך)
ברגע זה
עבורי