מֵחַלּוֹן חָדְרָה הַקָּטָן,
הִיא צוֹפָה אֶל נְתִיב שׁוּבוֹ
וּמְצַפָּה בַּנָּתִיב הוּא יוֹפִיעַ
כְּגֶבֶר אֶחָד וְאֵין לוֹ שֵׁנִי.

הִיא אֶת לִבּוֹ תִּקַּח בָּעֶרֶב,
הִיא תַּרְעִיף עָלָיו עֲדִי וּתְכֵלֶת
וְהַבְטָחָה אַחַת תִּדְמַע לוֹ
לְעֵינָיו שֶׁל הָעֶלֶם הַזּוֹהֵר.

וָתִרְאֶהוּ מִתְקָרֵב, בַּהֲלִיכָתוֹ,
כֵּן זָהִיר, לֹא מַבִּיט יָהִיר.
הנ"ל ש-ָמֵחַ בְּרֹמַח עוֹד אֵיבָר
שֶׁקִּבֵּל מִן הָאֵל כְּמַתָּת.

כֵּן, כִּי הוּא לָהּ גֶּבֶר, אָהוּב,
הוּא טוֹבֵל בְּמִדּוֹת חוֹפָיו.
אַךְ גַּם אִם חַיָּיו אֶל חַיֶּיהָ
הִיא לֹא תִּסְתַּפֵּק בְּשָׁמָיו.

לֹא, כִּי רַק אֶת פָּנָיו זוֹכֶרֶת
וְהוּא לָהּ חִידָה יוֹמְיוֹמִית.
אִם מֵחַלּוֹנָהּ הָיְתָה צוֹפָה בּוֹ
לֹא הָיָה חוֹזֵר אֵלֵי חוֹפִים.

3/11/17
כל הזכויות שמורות
לדן בן שלום