אין לי אפילו נעורים, שלא לדבר על חברים,
כשעכשיו אני עובר עם עצמי את משבר גיל הארבעים

פחדתי מבני-האדם אפילו שאבא שאמר שהם כמוני,
הם נראו לי כל-כך רעים, אז ברחתי לכתיבה
והם אומרים שלא אהיה בן ארבעים יותר

לקחתי את המטרייה של סבא,
והלכתי בשביל המוביל,
בו עלה ענן חול מסדום

השלכתי חכה לימה ללא גל,
ובתוך התרמיל גם הסמים מוטלים

לאורכו של הכביש נמשך המבט,
כבר ערב יורד והיום לא מחריש

אמרתי שאצלי בבית,
בין גן-עדן לגיהינום,
יש מקום בו עולה הירח באמצע היום

כוכבים מנצנצים כי,
הרקיע זרוע יהלומים
ביני לבין עצמי מתפתחת,
ייאוש, חולשה והיסוס
אני עלול להתרגל לחיות ככה,
כמה אבסורד

קצת תמוה איך בין שמש זורחת,
לשמש שוקעת בים,
לא מצאו תרופה לבעיות הנפשיות של בני-האדם

ועכשיו אני קם כדי לדעת מה צפוי לי מהשמיים
בצורה נקייה פשוטה אמתית, אני רק חי את חיי
ואולי אלה חיים גדולים, הרי חיינו אותם בכיווץ,
תסתכלי עליי ותראי - קצת שמח, קצת עצוב

היו אלה חיים מוזרים, כמו שאומרים החכמים
את יכולה להסתכל עליי ולראות -
קצת מיואש, קצת מקווה
אני עוטף עצמי בחום ורוקד,
ומעביר לעצמי עוד דף

ואולי אלה חיים מוזרים, הרי חייתי אותם בטירוף,
תסתכלי עליי ותראי -
קצת מת, קצת חי.