אז הוא מת, אה? מה עשית לו? באימא שלי לא יודע, אני בא לחבק
אותו, ללטף אותו, לאהוב אותו, ופתאום הוא צונח לי בין הידיים.
אני חושב התעלף, אבל לא מתעורר, ולא יודע לבדוק דופק, מה אני
אעשה. אז הכנתי לי שקשוקה כי הייתי רעב. חשבתי עד אני אגמור
שקשוקה, הבן-אדם יתעורר, לא התעורר, אכלתי לבד. אחרי זה אני
מתקלח, חושב יתעורר בינתיים, לא מתעורר, חושב אולי אני אשן
קצת, מה יש לי לעשות, ישן, מתעורר, לא התעורר הבן-אדם, לא
התעורר. נשאר בדיוק כמו שהיה. אני אומר בטח לא ישנתי הרבה זמן.
שתיים-עשרה שעות! שתיים-עשרה פאקינג שעות ישנתי, אני הייתי
צריך להתעורר, לפחות להשתין. אני אומר משהו לא בסדר, מנסה
להעיר אותו, שופך עליו מים, לא מתעורר, באימא שלי לא ידעתי,
נכנסתי לפניקה, הזמנתי אמבולנס. אומרים לי אתה לא רואה הוא כבר
רקוב? הוא מת, מת, מת. מאיפה לעזאזל אני צריך לדעת, אני לא
למדתי רפואה, בקושי תרופות אני יודע. נכנסתי לג'ננה. פתאום
באים אליי שוטרים, שואלים שאלות. מה אני יודע, הוא פשוט מת.
מלקקים לי את האוזן והולכים. באימא שלי לא ידעתי. אנחנו לא
הומואים, רק קצת נוגעים. נו, אתה יודע, כמו חברות שמתחבקות, רק
בנים. ככה אנחנו. תמיד היינו. ופתאום אני בא לחבק אותו כמו כל
הזמן, ומה אני יודע. הוא היה מת כשהוא התעלף? זאת אומרת, הוא
באמת התעלף, או מת במקום? אולי קודם התעלף. הם לא אמרו לי מתי
הוא מת, אפשר לבדוק דברים כאלה, נכון? אני מוצא את עצמי יושב
במרפסת, וחושב - יכולתי להציל אותו? באימא שלי אני לא יודע,
ואני מנסה לחשוב חזק, אני מתרכז, זה מטריף אותי, ואני לא יודע.
מעשן בשרשרת, שותה, מתהפך לי כל הראש. ופתאום באים אליי אחרי
השבעה משפחה שלו. אומרים לי מה ואיך, לא יודע, שבוע אני שותה,
לא יכול לדבר. הכניסו בי מכות של בית-חולים. את כל הגיהינום
בידיים שלהם פוצצו אותי. אחר-כך אני בבית-חולים, ללא הכרה,
מתעורר על אינפוזיות וכדורים. וגם גבס. ומתברר שפוצצו לי ריאה.
זין על הריאה, אם מגיע לי - אז מגיע לי. מחכים לי ליד הבית
יומיים אחרי שחזרתי. רוצים גם את הריאה השנייה. אמרתי להם
תראו, אני לא עשיתי זה, אני מנסה ומנסה לחשוב, ולא עשיתי זה.
לא יכול להישבע, אבל לא אשמתי. מה אני יודע. באו שפצרו לי
ת'פנים. הורידו לי עין, שברו עצמות לחיים ואף. עוד פעם
בית-חולים, אבל עשו לי פרצוף חדש. אני אומר אני לא חוזר בית
הזה, הולך מתחיל מקום חדש בשם אחר. לא יודע איך מצאו אותי,
הכניסו בי סכין, איבדתי כליה. אני מתחנן בוכה להם זו לא אשמתי.
הם אומרים מוות טוב מדי בשבילך. ראית? אז אני אמרתי עכשיו, אתם
לא תחליטו. אם אני רוצה מוות, יהיה מוות. איפה הכסף? במעטפה
במגירה. לא מסומן? מה מסומן, מה זה, מאפייה? איפה אתה רוצה
אותו? בראש דרך המצח, ואח"כ ברקה ליתר ביטחון. יש לך מילים
אחרונות?