מישהו, לא מזמן, התעניין בזרם התודעה שלי.
אני מניח, לכן, שקיימת סקרנות ציבורית לגבי זה ולא רק אצל אותו
מאזין מסויים.
אז, הרי לכם קיצור תולדות הזרם, בין 18:35 ל- 18:37 (היום).
חשבתי השבוע על גזרות ת"ח וטרא"ח והגעתי למסקנה שמחשבות זה לא
בדיוק הצד החזק שלי.
בבישולים, לעומת זאת, אני לא רע.
בישלתי דייסה (כי תמיד אמרו לי לאכול את הדייסה שבישלתי),
אכלתי, הקאתי ונשארתי רעב וקצת חולה.
הלכתי לרופא, הוא מלק לי את הטחול וזה היה ההסבר שנתתי למורה
ששאלה למה לא הכנתי שעורי בית.
בואו רגע נדבר על עובדות. העובדה היא שרוברט דה נירו אף פעם לא
שאל אותי איך מגיעים לסניף הדואר בדרך השלום. אולי זו לא עובדה
מאד חשובה. אולי זו עובדה מצערת. אבל, עדיין - עובדה.
ואם כבר עוסקים בסלבריטאים, האמת היא שממש אין לי מושג מי ומה
מעסיקים את מוחה של מישל אובמה, באותם רגעים בהם היא לא מפנטזת
עלי.
אני פמיניסט. כבר מגיל צעיר.
זה התחיל אצלי כעניין פרקטי.
הייתי ביישן ולא ידעתי איך להתחיל עם בנות, אז אמרתי לעצמי
"אתן רוצות שיוויון? בסדר, תתחילו אתן איתי.
בכל תחרויות המהירות [ריצה, אופניים, מכוניות], יש עליות,
פיתולים ומורדות - זה מגביר עניין.
רק בשחייה, המתחרים שוחים בקו מישורי וישר - משעמם.
מי שרוצה להיות ספורטאי מצטיין בישראל, צריך להצטייד בשם עם ע'
בשם הפרטי ושם משפחה מתכתי (ערן זהבי, עומרי כספי, יעל ארד).
ע' כבר יש לי ואני הולך למשרד הפנים לשנות מגבאי לנירוסטה.
כותרת עתידית במוסף הספורט: עמלק נירוסטה, אלוף הנוער העולמי
בשחיה לגובה. |