[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני סילפן
/
בניין

מתישהו בעתיד, יעמדו אנשים, או מכונות מתוחכמות, מול הבניין
שבו נולדתי וגדלתי ויתהו; על כל האנשים שחיו שם. על חייהם. על
אהבתם הראשונה שהתגבשה בשלומות בחדרי המדרגות. בחדרים, נערים
השתגעו והורים התגרשו. ובכל זה להט ההיסטוריה השתנה סביבם. כל
דור שונה מקודמו וכל פעם שדירה נמכרה חיים נמוגו. יתהוו לגבי
האנשים שבנו את הבניין הזה. האם הם לא תהו לגבי עתיד הבטון,
עתיד חיי הדיירים.

הם יתהו כך, עמוקות, מכיוון שהם עומדים להרוס את הבניין. אני
מדמיין, רובוט דמויי אדם, אינטילגנטי בטירוף, חומק באישון לילה
אל החדרים. נוגע בתמונות משפחתיות. מוציא בגדים מהארון ונושם
אוויר קיצי של ילדותי. של כדורגל ומשחקי פלייסטיישן בסלון.
מתיישב מול הטלוויזיה, אל מול התכניות שגדלתי עליהם ומנסה
למצוא בהם את גאונות הרגש האנושי. הוא מביט מהחלון וזה יהיה
ככל הנראה נוף מאוד שונה מאיך שהוא היה בזמני. ענני עשן אולי
מרחפים על כל האדמה. ממכת אקלים או איזו מלחמה אטומית.

והשמש תזרח לה, מבעד עריפלי נשק כימי מבעד אדמה שרועת מלחמות,
כפי שזרחה לה בכל יום אל חלון ביתי. והרובוט מדמיין, ילדים
הולכים לבית ספר, מכוניות בפקקים. זה היה נוף תקופתם. זה היה
נוף חיי. לעיתים קרובות כשאנשים חוזים את העתיד זה או אחד משני
דברים: אוטופיה, או דיסטופיה. שימוש נבון במכונות ובסמים כדי
לנהל חברה תקינה אך חופשית, אוויר צלול ופאקים נעימים. או
בניינים גבוהים שחורים ומאיימים, מצלמה מכל ביוב ודיקטטור חסר
פשר. אני מאמין שהוא יהיה פחות או יותר אותו הדבר כמו היום,
כמו מאז ומעולם; נודד מתקווה לשעמום, עד קץ הימים.

והרובוטים, או האנשים, או שניהם, עומדים המסתכלים האחרונים על
הבית היחיד שבאמת היה לי. ומה הם אומרים? אל עתיד טוב יותר. גם
אני אומר; אל עולם מלא באהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קרבי זה הכי,
כואב...

-אחד מפאלו אלטו
שלא מבין למה
הצבא לא אוהב את
הסלוגן שלו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/17 11:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני סילפן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה