[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני סילפן
/
זומבים

יום אחד, התעורר יונתן בבוקר ולא מצא אף אחד. ברחובות לא התהלך
אדם, אף אוטו, אף עסק, אף בית לא נראה פעיל והשתרר שקט עצום
בכל האדמה. כזה שלא יכול להיות בעולם רגיל. גם אם אתה הרחק
ביער. זה נראה כי הוא יכל לחוש שאין אדם אחד גם בכל העולם. גם
אי שם בסין, גם בפרו. כאילו הייתה איזו שפעת שחיסלה את כולם
בזמן שהוא ישן, או שכל הציוויליזציה פשוט שכחה אותו ונטשה
לחלל.

האפשרות השנייה נראתה לו סבירה יותר, כי זה אכן נראה כאילו
כדור הארץ במשבר. אין צבעים. האוויר מריח אחרת, כמו איזה
זיהום. והוא התחיל להתהלך ארוכות ברחובות ולחפש אחר משהו. נכנס
לבתים, חנויות, קניוניים, הכל ריק. ובתוך כל זה הוא מעיף אילו
הם מבטים לשמיים, לבני מינו אשר נטשו אותו לבדו. מכיוון שלא
היה לו דבר לראות בטלוויזיה ושום סיבה לגלוש באינטרנט, לא היה
לו ממש משהו לעשות בשעות ערותו מלבד להסתובב בחוץ. משום מה מצא
עצמו נמסך לאיזורים מסויימים. הלוך ושוב. תוהה ומנסה להיזכר
כמו ביגון עמוק ומכאיב. לבית קפה מסוים, לפינה מסוימת בנמל.
והנופים הללו עשו לו טוב שכזה בלב. אז הוא המשיך להסתובב
ביניהם.

זה היה לילה, והוא נמשך אל מקום שונה. זה בר. עוד לפני שהוא
נכנס אליו הוא מתחיל לשמוע רעשים, קול אשר קורא לו. הוא נכנס
והנה היה מולו אדם. אישה, יותר נכון. כשהסתובבה הזכירה לו משהו
מחלום ישן, מזיכרון שהשאיר בו טעם. לפתע, אנשים נוספים הוסיפו
להופיע מולו, כמו במעין פייד קולנועי. מוזיקת רוק קצבית הרקידה
את הקהל. והוא מתיישב, והוא מושך בשיער ותוהה; אין זו הוכחה
סופית לכך שכולם נטשו אותי לחלל?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שולה, אני אומר
לך, הבן של
ערומקו, הורוד
הזה, עוד ימיט
אסון על כולנו.



השכן מרכל עם
אשתו על אפרוח
ורוד, לאחר
שבמקום לגלוש
לאתר הפורנו
הקבוע גלש בטעות
לבמה חדשה וקרא
מעט מסלוגניו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/17 11:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני סילפן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה