גיבורים וגיבורות הולכים עם חרבות,
ביום קייצי מלא זיעה כזה
הלבוש שלהם מינימלי, ושיער ראשם ארוך,
ואפילו על רגליי הנשים יש שיער רב
לחלקם יש בנדנות סביב הראש,
ואשפת חצים וקשת
ולכולם יש פגיון על הירך

זה קרה בימים ההם,
בהם היו גיבורים,
לפני שהמציאו רובים ואקדחים

הגברים והנשים היו צדים את האוכל שלהם בעצמם,
וצולים אותו מעל מדורה,
לאחר שניקו את מה שלא ראוי לאכילה
הם היו אוכלים סנאים, וצבאים, וארנבים,
ולפעמים גם תרנגולות ופרות, כשלא הייתה ברירה
הם היו אוכלים בשר חזיר,
ולעיתים רחוקות אפילו בשר פילים

הייתה להם דרך לערוף את ראשי אויביהם,
ולנעוץ אותו על מוט, למען יראו וייראו,
ואת המוט היו תוקעים במקום בולט לעין,
סמוך לטריטוריה שלהם

הם היו מזדיינים ומזדיינות בינם לבין עצמם,
ולפעמים היו נוצרים תינוקות,
שלעתים רחוקות הצליחו לשרוד

הם לא היו אוכלים בשר אדם,
מטעמים מצפוניים שהם עצמם לא הבינו את טיבם

מתים היו נקברים בצורה מכובדת,
בבור עמוק באדמה,
עליו הערימו גל של אבנים

הם היו מתפללים בינם לבין עצמם,
לרוחות הגדולות ולכל כוחות השמיים
בשבילם לא היה הרבה הבדל בין חיים למוות,
זו הייתה רק צורה אחרת של קיום.