אבנים התרסקו אל המים
ירדו מצופים במדבר
שנינו בשעת בין ערביים,
בלענו כריכים על ההר
את השיר הזה כתבתי,
על מפתן דלת נעולה
סתם סיפור דחייה ישן,
שפעם היה
סתם בית-זונות ישן,
שהלוואי ולא היה.
נורו הקליעים מהוואדי,
ניפצו כל אבן קטנה
טנקים צבועים בתכלת,
ירו פגזים באימה
את השיר הזה כתבתי,
על מיטה בבית-חולים
סתם היתקלות מחבלים קטנה,
שנדמה והייתה
סתם מבצע צבאי ישן,
שהלוואי והיה.
(קומיצה בשיר פרידה קורע לב לאהובתו גמבה.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.