עידית צור / ספסל המנוחות |
על ספסל המנוחות בגינה
יושבים זקן וזקנה.
סופרים שקיעות
מוחים זווית של פה
נוטפת במורד קמטים.
מחליפים מקל הליכה
באתון לבנה,
רחוב של עיר הומה
בשבילי פרדס,
נטוע בעולם שהיה.
אומרים, בניסיון לקום,
יש מה לספר לילדים
בני החמישים
בביקור בבית הקברות
או ליד השולחן בערבי חגים.
מול המפלצת
בשיפולי המגלשה
עייפים
יד ביד, ראש על יד,
לפחות יחד, לוחשים.
ספטמבר 1988
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|