[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שהגיע אוקטובר והחורף עדיין לא בא, הבנתי שאני חייב ללכת.
אמרתי לנטע "אני הולך!" והוא אמר "בסדר גמור".
אז הלכתי עד שהרגליים כאבו לי ושחיתי כמעט את כל הים והגעתי
ללונדון.
החורף היה בלונדון.
ניגשתי לאדם עם מעיל ואמרתי לו "תסלח לי אדוני, אבל כבר
אוקטובר והגיע הזמן שתתנו לנו את החורף חזרה.".
אבל הוא לא הבין מה אני אומר.
בלילה היה קר בלונדון, ושלושה אנשים שלבשו מעילים הדליקו מדורה
בתוך פח זבל. אמרתי להם תודה שהם חיממו אותי, אבל המעילים לא
הבינו דבר ואת מה שהאנשים אמרו לא יכולתי לשמוע, כי קצת
התחרשתי מהקור.
החלטתי לחזור.
לקחתי את הרכבת התחתית חזרה (כאן קוראים לה הטיוב).
נטע (שאלוהים יברך אותו) השאיר את החלון פתוח.
אמרתי לו "חזרתי!" והוא אמר "בסדר גמור".

למחרת החורף הגיע, ואני אמרתי שבכלל, אולי הוא היה יכול לחכות
עוד קצת. אולי עד ינואר. ושבכלל לא היה דחוף לי שהוא יבוא.
אבל החורף, החורף מעולם לא הבין דבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כואב לי.

רע לי ומר.

תעביר כבר את
המלח.

יש לי פצע
פתוח.

תמיד אהבתי
קלישאות.

אח!

שורף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/17 11:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערן כהן אבידן

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה