בֶּהֱיוֹת תְּהִיּוֹת מִתְבּוֹנְנוֹת.
בֶּהֱיוֹת שְׁאֵלוֹת מְעַרְפְּלוֹת.
בִּמְעִידוֹת, בַּפְּסִיחוֹת.
הַיָּמִים נַעֲשוּ חַסְרֵי צִפִּיּוֹת.

מֵמַד מִמֵּמַד מִתְעַצְּמוֹת-
שפָה קַלָּה וּמִלִּים רְדוּדוֹת.
מִדָּת לֵב הַנִּשְׁבָּר מֵאַהֲבָה
מֵחֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְהַשּיג אוֹתָהּ.

הֵלֶךְ נִזְקַק לְמִלָּה טוֹבָה
לְכָתֵף תּוֹמֶכֶת אֵיתָנָה.
מִסַּךְ כָּל הַדְּרָכִים הַיְּדוּעוֹת
נוֹתְרָה רַק דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה.

וְהַגְּשָׁרִים בְּעוֹדָם מוֹבִילִים
לִסְכֹּר עוֹד זִכְרוֹנוֹת וְגַעְגּוּעִים,
הַחוֹדְרִים פְּנִימָה בִּכְמוּסוֹת
בֶּהֱיוֹת הָאָדָם צָמֵא לְתוֹבָנוֹת.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי