כולם אמרו שקפטן מנואל אורטגה נולד זקן. ומה הפלא ? במלאת לו
עשרים ושישה חורפים כבר עקף את כל חבריו ללימודים, ואף עשה
היסטוריה בהופכו לאדם הצעיר ביותר שאי פעם זכה לפיקוד על חללית
צי. ולא סתם עוד חללית צי, כי אם הדגם החדיש ביותר המשוכלל
ביותר והראשון שנבנה מאז החורבן. מנואל ישב בכיסא הקפטן וניגן
מנגינה עצובה במפוחית הפה שלו. סביבו התרוצצו קציני משמרת
נמרצים ומבוהלים, עושים מלאכתם נאמנה אך שבים ומציצים בשעון
העצר הדיגיטלי מעל מסך התצוגה הראשי. הספרות האדומות הראו כי
נותרה פחות משעה עד לאיפוס המניה - או אז יכריז מחשב הספינה
בקולו הנעים - "הגעתם ליעד".  'הלוואי שהספירה תמשך לעד', חשב
לעצמו הקפטן הצעיר, הלוואי שלעולם לא נגיע ליעד. חשב, ולא
בכדי, מחשבות על כישלון, שכן הוא היחיד בספינת החלל שידע מהי
משימתם האמיתית.  "גישוש" כך נכתב בראש חוברת המשימה שהופצה
לראשי הקצונה הבכירה שתחת פיקודו "מפגש ראשוני עם תרבות זרה
מתוך כוונה למפות ולזהות מאפייני מפתח כהכנה למפגש תרבויות
מלא". חיוך עצוב התגנב לשפתיו של מנואל, שכן זכר את המפגש עם
אדמירל צ'י ודוקטור טרושקין. המפגש אליו זומן רק הוא ושם למד
לראשונה כי יעדו כקצין שונה מהאידיליה שהציגו חוברות הלימוד של
מפקדת הצי.
"ברכותי... " אמר האדמירל המבוגר שכבר מזמן נשק לגיל מאה אף
שלא נראה מבוגר יותר משישים הודות לפלאי המדע הרפואי. "עומד
לצידי דר. ולדימיר טרושקין", המדען הקשיש קד קידה קלה וחש
להתיישב בכיסא נוח. הקצינים הסבו לצידו, והאדמירל המשיך בדבריו
"מנואל, הלוא כן ?  אתה צעיר מאד ומוכשר מאד ובטוחני שאדם כמוך
יודע ומכיר היטב את ההיסטוריה של בני עמנו, טוב מספיק על מנת
לספר לנו אותה, הלוא כן ?".   מנואל הנהן.
"טוב ויפה. אם כך ספר לנו מה למדת על 'החורבן' הגדול ?  חשוב
שאנחנו צוערים שכרגע הגיעו לאקדמיה ואל תחסוך אף פרט מהידוע
לך". מנואל פילבל בעיניו כשהוא מביט מאדם קשיש אחד למישנהו,
'האם זה מבחן כלשהו ?' תהה לעצמו, כיחכח בגרונו והשיב  "
'החורבן'  או בשמו המלא 'החורבן הגדול של 77' מתייחס לאירוע
המחריד שהתרחש ביבשת  אמריקה הצפונית בשנת 2177. במהלך טיסת
הבכורה וניסיון השיגור הראשון של החללית "פרידום" מבוססת מנועי
פורואיגיום לטווח ארוך, זיהו בקרי הקרקע אנומליה מוזרה דקות
ספורות לאחר השיגור המוצלח. קרע חללי נפער ברגע שהחללית חצתה
את האטמוספירה של כדור הארץ ומתוכו הגיחה חללית צבאית של תרבות
חייזרית לא מוכרת. החללית החייזרית טסה במסלול יירוט שמטרתו
לסכל את המשך משימתה של 'פרידום' , שיגרה אמצעי לחימה נכבדים
לכיוון כדור הארץ מבלי שום פרובוקציה. קפטן צ'ראמינדר שידר
קריאת מצוקה אחרונה ולאחר מכן הורה לנווטים לכוון את 'פרידום'
במסלול התנגשות חזיתית עם החללית הזרה. הוא היה גיבור אמיתי.
הוא הציל מיליונים ממכת אש נוספת בכך שהעדיף להקריב את עצמו
ואת כל אנשי ציוותו כדי לנטרל את האיום."  מנואל סיים לדבר
ושתק."ומהי דעתך האישית על פועלו של הקפטן ?" שאל דוקטור
טרושקין. "אמיץ ומבריק, אדוני. במקומו הייתי עושה בדיוק אותו
דבר" השיב מנואל מבלי שמץ של היסוס. "פחדן ושוטה זה יותר
הכיוון בחור צעיר," הפטיר האדמירל "רמת הסיווג שלך הועלתה
לגבוהה ביותר. מה שאתה עומד לשמוע הוא מהסודות הגדולים ביותר
של קהילת המודיעין. משהו שאינו ידוע כמעט לאיש ביבשת המאוחדת.
הגיבור האמיתי הוא כלל אינו הקפטן. צ'ארמינדר איבד את
עשתונותיו ברגע שראה את החללית מולו וקלט את מטחי התחמושת
הכבירים ששיגרה. הוא שלח קריאת מצוקה וביקש רשות לבטל משימה
ולנטוש את הספינה. העכבר המבוהל רצה להציל את עורו שלו. למזלנו
הגדול, בקר צעיר בשם סול שישב בחדר הבקרה של המשימה איכן את
החללית החייזרית ברגע שהופיעה בחלל הבינלאומי שלנו. הוא הבין
מיידית את גודל האיום ונעל את נקודות הציון של 'פרידום' למפגש
קמיקזה עם החללית החייזרית. הרבה תושיה ומעט מזל עיוור גרמו
לכך שמעטה ההגנה של הזרים, בקהילת המודיעין,אגב,אנו מכנים אותם
פשוט בשם 'הם', ספגה נזקים וכשלים במפגש עם האטמוספירה שלנו
ואולי גם קצת בגין האנומליה כפי שנסביר לך מיד. סול זיהה את
חתימת המנועים של הספינה החייזרית ושלח את 'פרידום' במהירות
מואצת היישר לתוכם. צ'ארמינדר וציוותו ניסו לבטל ידנית אך לא
הספיקו לעשות דבר. הפיצוץ האיר מסכים בכל העולם. הפיצוץ השני
כיבה מסכים רבים בעולם. כלי הנשק שלהם זרעו חורבן בכל יבשת
אמריקה, הורגים מיליונים, כולל סול הגיבור שלעולם לא יוכר
באופן רשמי על פועלו. צ'ארמינדר הוכרז כגיבור שמקום קבורתו לא
נודע. הפיצוץ פיזר את רסיסי שתי החלליות לכל עבר בחלל ולא
הצלחנו לאתר שרידים ברי קיימא שיאפשרו לנו לחקור כיאות. על
הקרקע לעומת זאת המצב היה אחרת לגמרי. אל תיתן למראהו המקשיש
של דר. טרושקין להטעותך. הוא לא רק אסטרופיזיקאי מחונן אלא גם
ארכיאולוג מוכשר ביותר. ארשה לו לדבר". הדוקטור חייך חיוך צנוע
לעבר מנואל והסביר "הייתי מדען צעיר מאד בשנת 77 וכמו כולם
הוכיתי באלם מוחלט כשהתרחש האסון. מיד לאחר האיחוד הגדול של
היבשות הנותרות והקמת הצי והממשלה המאוחדת גוייסתי לקהיליית
המודיעין על תקן מדען חוקר. השקעתי ארבעים ושתיים שנים בחקר
האנומליה עד שאיתרתי את מקור יצירתה - כשל תכנוני במנועי
הפורואיגיום - ואף שיחזרתי אותה. בטוחני ששמעת על "יום שישי
השחור במינסק" - זו הייתה פריצת הדרך הראשונה ומאז חווינו רק
הצלחות ללא אבדן חיי אדם. ניהלתי משלחות חיפוש והצלה ביבשת
העשנה. התירוץ היה כוח בינלאומי שמטרתו לסייע לנפגעי היבשת.
האג'נדה האמיתית הייתה איתור שרידי הנשק החייזרי למטרות מחקר
ופיתוח. לא מצאנו הרבה אך מצאנו מספיק. הטכנולוגיה שלהם טובה
משלנו אך לא שונה לחלוטין. בעזרתה שיכללנו את כלי הנשק פרי
פיתוחינו והבאנו אותם לרמה אחת עם זו של התרבות הזרה. קבוצה
נפרדת עמלה על בניית חללית טווח ארוך חדשה, העתק משופר של
'פרידום' עם יותר מנועים ויותר תאי נשק. חללית זו צפוייה לצאת
בקרוב למשימת 'גישוש' בחלל הקרוב לנו במטרה ליצור קשר עם
תרבויות זרות ולגייס לנו בני ברית, כהכנה ליום סגריר אם אי פעם
'הם' ישובו לדפוק על דלתנו." . "זוהי המשימה הרשמית." הוסיף
האדמירל ברגע שהדוקטור עצר את דבריו " אולם ישנה משימה בתוך
המשימה. אג'נדה משנית וחשובה יותר". מנואל אורטגה בלע רוקו
בכבדות והקשיב ביתר שאת. "התחנה הראשונה במסעה של החללית החדשה
שלנו היא כוכב הבית של 'הם'. הדוקטור היקר הצליח לשחזר את
האנומליה המקורית במידה כזו שתאפשר לנו לפתוח כעת מחדש את אותו
קרע בחלל שנפער ב 77 ודרכו להגיח בסביבות הכוכב ממנה יצאה
החללית החייזרית. בהגיענו לשם אנו ננסה ליזום דו-שיח עימם. אך
כל התנהגות תוקפנית תזכה מיידית למענה חריף. לשם כך אנו
מציידים את החללית שלנו בארסנל כבד מאד."
"סליחה על ההפרעה, אדוני" קטע אותו אורטגה "אם יותר לי לשאול ?
. הרי חלפו כחמישים שנה מאז. ודאי גם הם שכללו ושיפרו את
הנשקים שלהם. אולי יוכלו לנטרל אותנו מייד עם הגיענו מבלי
שנוכל להגיב אפילו."
"גם על כך חשבנו" צייץ הדוקטור ממקום מושבו "מערכת הנשק בספינה
היא אוטונומית לחלוטין. ברגע שתחוש איום היא תשגר מיידית מכת
מנע על כל נקודות הציון שהבינה המלאכותית תזהה כאיום כלפי
החללית עצמה. ושים לב לעוד דבר מה חשוב ביותר. האנומליה היא
כאוטית. היא משבשת לפרק זמן קצר את כל מערכות החשמל והמידע
ואין לנו די אנרגיה להגן על הספינה כולה. אי לכך ברגעים
הראשונים ועד חלוף האנומליה, כל הכוח יוסב למטרה אחת ויחידה -
עמדות הנשק. גם אם תמצאו עצמכם צפים עיוורים בחלל ללא יכולת
לנווט או ליצור קשר, מערכות הנשק שלכם עדיין תהיינה מקוונות
ותטפלנה באיומים ככל שיציגו עצמם."
"אתה ודאי שואל את עצמך" אמר צ'י, מפנה מבטו לאורטגה " מה כל
זה קשור אליך, הלוא כן ?"
מנואל הינהן.
"האם אתה יודע מדוע אנו בוחרים קצינים צעירים וחסרי ניסיון
למשימות ארוכות טווח ?" שאל האדמירל ומייד השיב בעצמו "כי הם
באים אלינו ללא מטען עודף. איננו צריכים עוד צ'ארמינדר במשימות
הקרובות של הצי. ודאי לא בזו שכרגע תוארה לך. אנו צריכים
צעירים מוכשרים ומבריקים, אמיצים דיים ונבונים דיים לדעת כמה
חשוב לציית לפקודות.  אנו מהמרים עליך סג"מ אורטגה. האם אנחנו
טועים ?"
"לא אדוני," הזדקף מנואל והצדיע לקצין הבכיר "אני האיש שלכם".

הקפטן שב והתרווח בכיסאו. מבטו דרוך על השעון שספר את השניות
האחרונות. המפוחית מציקה בכיסו ודרגות הקצונה מכבידות על
כתפיו, ספר עם השעון שהגיע לאפס.

"קפטן. התגברות של ארבעים אחוז במדידת האנומליה. הקרע מתחיל
ואנו עוברים דרכו."
"הגאי קבע נתיב מעבר ותן לי נ.צ. ברגע שהסורקים יקלטו משהו
חדש".
"קפטן, האנומליה מתגברת ומזהים חתימה אטמוספירית מעברו השני של
הקרע"
"קפטן, הם מאכנים אותנו. יש עלינו מאות סורקים. אנו מופגזים
בקרינת גא"מ מכל עבר"
"פתחו ערוץ תקשורת. בוא נראה אם הם מוכנים לדבר. שלחו הודעה
חזרה לבקרת המשימה שלנו : נוצר קשר".
"קפטן, מערכות הספינה משתוללות. האנומליה הגיעה למאה אחוז.
איבדנו יכולת ניווט וקשר"
"זה היה צפוי הגאי, הישאר דרוך, בקרוב המערכות תחזורה לעצמן.
יש תגובה מערוצי הקשר?"
"קפטן. הם שיגרו כנגדנו חימוש. הוא נע במסלול התנגשות היישר
אלינו. מה לעשות ?"
"הגאי, תמרון התחמקות. הנדסה. העבירו את כל כוח העזר למעטה
ההגנה ומערכות קיום החיים."
"בלתי אפשרי קפטן, מערכת הנשק ניתבה אליה את כל כוח העזר.
איננו מצליחים לבצע מעקף ידני"
"השמיעו צפירת התנגשות בחללית והתכוננו לפגיעה... "
"קפטן, מערכת הנשק שיגרה כרגע את כל התחמושת לכיוון כוכב הבית.
השתמשה באיכון של הזרים כמשואה. הטילים שלנו רוכבים על השידור
שלהם בדרך למקור. הנבלות לא יבינו מה פגע בהם".
"חדל דיבורים. היכונו לפגיעה בגוף הספינה בעוד עשר,תשע,
שמונה."

אזעקה צופרת מחרישת אוזניים. קולות המולה מסביבו. מפוחית הפה
נפלה מכיסו לריצפה וקפטן אורטגה מביט פעור עיניים במסך הראשי
של חדר הפיקוד וקורא בזו אחר זו את האותיות על דופן הטיל
האימתני שעושה דרכו למפגש עם ספינתו :  פ - ר - י - ד . קורא
ומבין.

"אלוהים אדירים. אלה היינו אנחנו".

סיפור שאת כולו כתבתי תוך כשעתיים בטלפון הנייד שלי, והוגש
לתחרות פרסי עינת לפנטזיה ומדע בדיוני 2017. לפני כן ישב במוחי
והתגלגל לו קרוב לעשרים שנה, עד שנמצא התירוץ להעלותו על הכתב.