יש מיטה ליד הקיר, יש רדיו על שידה. יש איזה מסך טלוויזיה שהוא
מציץ בו לפעמים. יש בחורות מלאות שדיים שמחייכות אליו. הוא
גומר את האקסל או הקפה, מעשן עוד סיגריה תוך כדי, יושב על
האסלה כמו בתוך צינוק, אומר לה מה, אבל היא לא באה לראות. בחוץ
קורים דברים משונים, שכנים צועקים, ילדים בוכים. אנשים יוצאים
מהחנייה עם המכונית כמו למירוץ, נערות עם תיק בית-ספר הולכות
שפופות כמו רובוטיות. הוא היה יכול לגמור את החלב בבת-אחת, אבל
הוא מעדיף אותו בצורת שוקו. הוא היה יכול לשתות את כל מיץ
התפוזים, אבל הוא שותה בירה שחורה, ומשהק בין לגימה ללגימה.
הוא אוכל את הגבינה הצהובה, כן, ואת הגבינה הלבנה השמנה, וגם
את החומוס או הטחינה אם חייבים. הוא מחמם לו פיצה. הוא מדליק
פורנו, גומר מהר אם יש מישהי נחמדה, ומכבה. ויש לו מילים, הו,
כמה מילים, הרבה מילים. האיש הולך ובא, כל הזמן הולך ובא, והוא
תמיד נשאר. גם עם הציור הרקום של האימא שלו, עם האישה העתיקה
שתמיד-תמיד קוראת ספר, ומעולם לא הופכת דף. כי יש לו זמן לכאבי
שרירים, וכאבי עצמות, וכאבי ראש, וריאות כבדות. כי יש לו את
המיטה שקרוב לוודאי הוא ימות בה. והוא כבר לא אוהב את זאתי
במיטה, והיא לא אוהבת אותו. אם היא הייתה יותר טבעית אתו, אולי
זה היה יכול להיות אחרת. אם היא הייתה כנה עם עצמה. אם היא
הייתה מבינה שאין שום מטרה, והכול זו דרך שלא נגמרת, או אי קטן
של נחת ושלווה. לא, היא רצתה יותר. תמיד יותר, כמו רוב הבנות.
אם לחיים אין תכלית, למה שיהיה תכלית לזה.
השמיים בטוסקנה בהירים, ולשמיים ש-פה הוא רגיל יותר מדי. השמש
עולה מאחורי הבית קצת בצד, לא רואים אותה, אבל היא שוקעת מול
העיניים שלו כל יום מחדש. הוא היה יכול להגיד שהוא עייף, או
מסטול, או סהרורי, או מנותק מהמציאות המוסכמת. ואולי הכול היה
נכון, אבל זה לא משנה את הבדידות וחוסר האונים. לאן כולם רצים?
אין משהו אחר לעשות, רק להגיע לאן שהוא. בינתיים הוא רץ, אבל
במקום. וטירן נכנס לפעמים, מחליף דיסקים על הנגן. מתאר מסיבות
פרועות ומלאות מים ועשן, ובחורות "ממש מתוקות" שאין להן בעיה
עם עירום וסקס, ואפילו לא עם מילים גסות. "אלו בנות שממש
אוהבות גברים, ולא מחפשות לנצל אותם, ואין להן כעסים," הוא
אומר ועיניו הופכות חולמניות. "אתה שואל איך זה ייתכן? פשוט,
הן מעולם לא ראו קולנוע או טלוויזיה, שומרות על ראש נקי מדעות
קדומות שנוצרות מאשליות," ואז הוא ממלמל - "קדושות, קדושות..."
כמו תמיד הוא שופך את הבירה על השטיח שלי בסלון, ומבטיח להביא
מישהו לנקות. כמו תמיד הוא בא אצלי, יושב ומדבר, ומבין כמה טוב
לו בחיים - לעומתי. ואז מתעודד, מחייך, אומר שלום והולך. הוא
יבוא שוב כשהוא יהיה עצוב. ואני כבר לא מנסה להצית את הסיגריה
מהשמש, יש לי מצית אוטומטי, גם עם הירח הפסקתי לדבר. יש הרבה
בחורות יפות ומורעלות בערוץ האופנה, ורדיו שלפעמים נותן מוזיקה
טובה. אם מחפשים חיים של נזיר - יש, רק צריך למצוא ולחפש. תמיד
שמרתי לי את המקום הכי טוב בשביל לראות. |