עצב עמוק שוכן
מעבר להרים גבוהים
חבוי אך מורגש
ומרחק הרקיע והעננים
כנפש המסרבת ליפול
לעד נוכחת באופן לא ברור
נחקרת לכל עומקה על ידי עצמה
הים סובב סביב היבשה כפי שהשמיים עוטפים אותם
והשחור הגדול משרתך אל כוכבים אחרים
שאת מרחקם היא אינה יכולה לתפוש
מלבד בשעות לילה לבדות
שם היא טיילה אינסוף
וכל זאת למרות שכל רצונה היה פשוט להחריד;
להרגיש הכי טוב שנפש יכולה להרגיש
נשיקה עדינה כענן אור המתפשט במהירות
כפיצוץ ענק, המזכיר במשהו את המפץ הגדול
דבר אשר התחיל את הכל
אך גם יסיים