הוא מסתכל ימינה, הוא מסתכל שמאלה, וחוצה את הכביש. מימין הרבה
דוכנים לצעצועים לילדים על קפיץ, כמו מסוק מסתובב עם פרופלור,
או ליצן חובט במצלתיים זו בזו. זה לא מה שמיטל תרצה לקנות, הוא
חשב, כי הרי הוא רוצה לקנות למיטל את מה שהיא רוצה לקנות
לעצמה, אבל לא יודעת שהיא רוצה לקנות לעצמה. כמו פזל שלא יודע
שחסר חלק. מעניין מה היא רוצה. משמאל מתחו שלט על מסוק מעופף
שהעתיד נמצא ביבשת החדשה אטלנטיס שצפה והתגלתה זה מכבר מעל פני
המים, באוקיינוס האטלנטי כמובן. "קנה כרטיס טיסה לאטלנטיס,
ותתחיל בחיים חדשים ביבשה בתולית לגמרי. חיים חדשים, אפשרויות
חדשות," קרא הכרוז בקול רך ומפתה שבקע ממקרני קול שהיו מתוחים
עליו, בעוד שלט הבד משתרך אחריו במעופו. מיטל לא תרצה לעבור
לאטלנטיס, היא לא מספיק הרפתקנית, או אמיצה, או נואשת, או
מחוספסת, אבל היא תרצה שם חלקת אדמה גדולה - לצאצאים או לעת
זקנה. ואז זה הכה בו, הרי יבשת אטלנטיס תהיה יבשת לכל דבר עוד
כמה עשרות ומאות שנים, כמו אוסטרליה, ושטח אדמה שעולה עכשיו
זול, יהיה שווה מיליונים, אם לא מיליארדים. הוא קפא רגע, זה
הדבר? הוא עשה את הדבר שתמיד פעל לפיו, הקשיב לקולו הפנימי. זה
הדבר, זה הדבר! קרא קולו הפנימי בשקיקה, והוא עמד וחייך לעצמו.
אנשים עם תסרוקות מוזרות וקעקועים בפנים ובגוף הביטו עליו מעט
משתוממים, ילדים הלכו עם נגני מוזיקה קטנים שהשמיעו מוזיקה
אלקטרונית עליזה. הוא פנה לאחד הדוכנים אחרי שחיפש אותו בהמשך
הרחוב נטול המכוניות. היה שם שלט - מכירת קרקעות. שלום, אישה
טובה. הוא פנה בברכה לאישה הזקנה עם המחשב הקטן, מיני מחשב.
היא ענתה במנוד ראש. הוא אמר לה שהוא מתעניין בקניית קרקע
באטלנטיס, והיא הראתה לו מפות ומחירים על צג מחשב גדול שעמד
בסמוך לדוכן, שהיא שלטה בו מהמחשב הקטן שלה. המחירים היו ממש
מגוחכים. זה לחברה שלי, אבל אני חושב שאני אקנה גם לי, הוא אמר
בחיוך. הוא סגר עסקה על שני גושי קרקעות גדולים, סמוכים זה
לזה, ממש לפותים זה בזה, באזור הררי באטלנטיס לא רחוק מהחוף.
הוא נתן לה את כרטיס האשראי, היא העבירה אותו בחריץ, והעסקה
הושלמה, כולל הפרטים במשרד המקרקעין, והתשלום. וליתר ביטחון
בהיאחזות במשהו גשמי, הוא קיבל שני תעודות על חזקה בנכסים. אחד
לו ואחד לחברתו על שני הנכסים הנפרדים. הם נפרד מהזקנה בלחיצת
יד, ופנה לביתו לנוח ולאכול משהו קל. השמיים בטוסקנה היו
בהירים היום, אבל בכל זאת היה קריר ונעים.