בטח שטוב לי בלילה בלי סודות כזה,
מקדש את היותי אני על מקדש השם
העברית בנוסח קיומי יכולה להתרחש בכל שפה
כשהיא הלכה לא נותר דבר מלבד משאלה
אבל גם המשאלה נגוזה עם גשמי החורף,
שבאו אלו אחר אלו והעמיקו את קעקוע הבדידות
היא לא תבוא, כבר לא אכפת לה ממך,
לא אכפת לה, כמו שלא אכפת לאף אחד ואחת, כמעט

בבוקר השמש אש זורקת מתוך השמיים על בני-אדם,
עיוורים וסובלים
ומנגינה מלחשת חלומות שנגוזו כמו אוצרות אבודים
ואיך שהוא קם ומשליך את הכתר, שמעולם לא היה שלו
וזונח את כיסא-הוא הרם לטובת שרפרף עץ סדוק חורק בעל שלוש
רגליים
הוא יושב ומתפלל על השרפרף מתוך ספר קודש,
ויודע שמתי-שהוא השרפרף יתמוטט תחת גופו
אבל כל עוד יש אחיזה בין שלבי השרפרף,
כל עוד הוא מחזיק,
גם אם זה לא להרבה זמן,
גם אם זה בינתיים

זה היה ונגמר וזהו,
ובעצם זה לא יכול להיגמר, כי זה מעולם לא התחיל.