הלכתי כי פחדתי מ-ה-בני-זונות עם הסכינים.
אמרו הם שחטו מישהו והשחיתו לו את הפנים.
התחמשתי בהרבה פצצות ורובים.
לא הייתה לי דרך לסמוך על ניסים.

אבל ניסים בא, ואמר אל תדאג,
אני אשמור עליך.
יש לי תאורה לסנוור את הרעים.
ככה הלכנו בחושך לעבר הלא נודע,
כשהוא מאיר בפנס ומגרש את החתולים.

לפתע התנפלו עלינו ארבעים שודדים.
אמרתי לו, מה ניסים, אלה הרעים.
אמר אל תדאג ונתן נוד מפוצץ.
מיד הם ברחו מהסירחון השוטף.

הגענו למקום המחבוא, ונתתי לו סכין.
"תהיה בשקט אם יבואו הרעים,"
נכנסתי ולקחתי אלף לירות כדי לזיין את מיטל.
לקחתי גם עוד קצת בשבילי ובשביל המזל.
"עכשיו אפשר ללכת," לחשתי לו בשקיקה.
"הגיע זמן להפסיק לזיין את המיטה,"