[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גל גונן
/
החקירה

השעה הייתה שלוש בלילה, אילן כבר הלך לישון. הוא היה מודאג מעט
ממה שראה בטלוויזיה, אך האמין שחסידי הדמוקרטיה הליברלית יצילו
אותו ושכמוהו. כשדלת הבית נפתחה בבעיטה הוא קפץ מהמיטה, לקח את
האקדח, אמר לאשתו לא לזוז, ורץ לכיוון הדלת. כבר שעבר את
המסדרון הוא קיבל רגלית שהפילה אותו על הרצפה, האקדח נפל
מידיו, ואילן נאזק מאחורי הגב, וברגליו. נאמר לו בטון סמכותי
ורשמי שאין לו את הזכות לקבל עו"ד, ושהוא חייב לשתוק.
את הדרך מביתו של אילן ועד חדר החקירות הוא בילה עם שק שהיה
מחובר לצמיג על ראשו, דבר שהכאיב לו מאוד, ומנע ממנו את
האפשרות לראות.
בחדר החקירות לא הורידו מאילן את השק, הוא שמע את האנשים
מדברים ביניהם בעברית, והבין שהוא נכנס למעצר. אלו שוטרים! איך
זה שאין לו זכויות? יכול להיות שזה קשור למה שראה בחדשות?
הממשלה החדשה שאמרה שתפסיק לרחם על עבריינים? אבל יש חוקים חשב
לעצמו. הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים.
"אילן הגבר", צעק לעברו החוקר, "כמה טוב לראות אותך".
אילן: "אתה יכול להוריד את החרא הזה מהראש לי?"
ברגע הזה קיבל אילן מכות שלא קיבל בחייו. מלבד האגרופים
והבעיטות שחטף אילן  בכל מקום בגופו, הוא גם קיבל מכות חשמל
שלוו בקללות עסיסיות מצד כל החוקרים שהיו במקום. בדקות
הראשונות כיבד אילן את מעמדו הרם כראש משפחת פשע, וניסה להתנגד
למהלומות החוקרים, אך לאחר שהוכה באופן נמרץ, מבלי שהדבר לווה
בהסברים פנה אילן לחוקרים.
"מה קורה פה? מה אתם עושים? אסור לכם להרביץ ככה בלי להסביר".
חוקר: "אתה מדבר? מישהו הרשה לך לדבר?"
בשלב הזה הפשיטו החוקרים את אילן, והמשיכו להכות בגופו החשוף.
במשך כשעתיים השוטרים רק הלמו באילן מבלי להסביר לו דבר.
אילן: "דיי, חאלס, מה אתם רוצים? השתגעתם? תסבירו לי מה אתם
רוצים".
החוקרים לא הורידו מאילן את האזיקים, וגם לא את השק מהראש.
"ניתן לך לחשוב קצת על כל מה שעשית", אמרו לו החוקרים, ונעלו
את דלת התא.
בדקות הראשונות אילן שמח שהחוקרים עזבו, הוא נשכב קצת בתוך התא
כדי לנוח מכל המהומה. לאחר כשעה, קם אילן ומדד בצעדים קטנים,
בגלל רגליו האזוקות את גודל התא. הוא היה בגודל של כחמישה מ"ר,
בלי שירותים, בלי כלום. אילן חש בגופו שדלת התא עשויה מברזל,
ולתחושתו לא היה חלון בתא. הוא לא שמע כלום, מלבד את עצמו.
אילן חזר לנוח, אך לאחר כשעה הוא התחיל להשתעמם. הוא היה בעבר
במעצר, אבל תמיד עורכי הדין שלו הוציאו אותו תוך זמן קצר.
"המדינה השתגעה", חשב לעצמו. הוא הלך קרוב לדלת וצעק שהוא רעב
ושיביאו לו בגדים, אבל הייתה לו תחושה שאף אחד לא שומע אותו.
הוא חזר לשכב, ניסה לשבת בתנוחה נוחה. הזמן נראה לו כמו נצח.
השעות עברו, הוא נעשה יותר ויותר רעב. אחרי כמה שעות הוא התחיל
לבכות. הוא התחיל להישבר. הוא לא חשב על כבוד, תרבות או פשע.
הוא רק רצה לנשום יותר טוב. רצה שיורידו ממנו את השק. רצה
לשתות, לאכול. הוא הפך לחיה הישרדותית תוך זמן קצר מאוד.
אחרי כשש עשרה שעות חזרו החוקרים. אילן שמח שהגיעו, למרות שידע
שהם יכולים להיות מאוד אכזריים כלפיו. הבדידות והרעב שיגעו
אותו. כשהחוקרים פתחו את הדלת הם ראו שבר כלי, אך היה להם חשוב
מאוד להבהיר לאילן מי הבוס, והם הלמו בו בחוזקה וללא הסברים.
אילן נשבר ליד החוקרים בפעם הראשונה.
"רק תתנו לי מים. אני אספר לכם מה שתרצו. רק תגידו לי מה אתם
רוצים", מירר בבכי.
חוקר: "אוהוווו, אמרתי לכם שהוא רוצה לדבר. בלי אף שאלה.
כשמדברים לבהמות כמו בני אדם הם לא מבינים, אבל כשמדברים
לבהמות כמו בהמות אז הם מכבדים אותך ורוצים לשתף איתך פעולה".
אילן היה שבור לחלוטין. הוא חשב לעצמו שאם יוכל להתנקם בחוקרים
באחד הימים יעשה זאת, כרגע הוא רק רוצה לשרוד, ויהיה מוכן
לעשות הכל לשם כך.
אילן: "אני אספר לכם הכל, אני רק מבקש שתדאגו לאשתי ולתינוקת
שלי. הן לא קשורות לכלום. ואם אפשר לקבל קצת מים, אני מרגיש
שאני הולך למות".
"בטח, בטח", "החרא הזה עוד מנהל אתנו משא ומתן", החוקרים
האחרים התחילו לצחוק, ואז זה שוב הגיע, המכות, הקללות
וההשפלות.
חוקר: "תקשיב טוב. אתה לא מקבל כלום. את אשתך אנסנו, וגם אותך
נאנוס. את התינוקת שלך מכרנו לסודנים בשקל וחצי, ואתה תתחיל
לדבר בלי לדעת אם תקבל משהו".
אילן: "אז לא תקבלו כלום. ממילא אתם תהרגו אותי".
חוקר: "אתה עוד לא הבנת. אתה תתחנן למות. העונש שלך זה
לחיות".
אילן: "מה אתם רוצים לשמוע? אני מודה שרצחתי את ירדן בן צבי,
ואלי מלול, הגופות שלהם בחולות ראשון. אני יכול להוביל אתכם
לשם".
חוקר: "מה עוד?"
אילן: "שלחתי אנשים לרצוח את איציק בהרי, אבל זה לא הלך. היו
מקרים של פרוטקשן, הימורים. אתם יודעים מהכל".
חוקר: "את מי אתה מפליל בשבילנו?"
אילן: "את מי שתרצו, למרות שרוב האחריות היא עליי".
חוקר: "כמה אתה מכבד אותנו מ1 ל10?"
אילן: "עשר"
חוקר: "מה אתה אומר על הממשלה החדשה?"
אילן: "מעולה. אתם בדרך הנכונה".
חוקר: "טוב. עשית את שלך ליום הזה. נעשה לך פתח בשק שתוכל
לנשום קצת, ולראות יותר טוב. שמנו לך מים בקערה ובונזו שתוכל
לאכול".
אילן: "תודה"
חוקר: "מה אמרתי לכם? בהמה או לא בהמה"
אילן הרגיש הקלה גדולה אחרי ששתה, ואכל קצת. הוא הבין
שה"בונזו" אכיל, והרגיש שהוא יכול לנשום קצת. האזיקים, והשק
שעוד נשאר על הראש עוד הפריעו, אבל זה היה מצב נוח בהרבה
בהשוואה ללפני כן.
לאחר כשעתיים, הגיעו שוב החוקרים.
החוקר הוריד לאילן את השק מהראש.
חוקר: "אתה תדבר למצלמה?"
אילן: "כן. אגיד כל מה שתרצו".
החוקרים קילחו את אילן, הורידו ממנו את האזיקים, נתנו לו לצחצח
שיניים, ושמו עליו בגדים. הם נתנו לו לשתות מיץ קר, ונתנו לו
גם חומוס עם פיתות לפני החקירה. המקום היחיד שלא נחבל היו פניו
של אילן, ואחרי האוכל, ועם הבגדים היפים ההודאה המלאה שאילן
מסר אח"כ, פחות מ-24 שעות מאז שנעצר נראתה אמינה. אילן גם
הסכים במהלך ההודאה שעו"ד שייצג אותו יהיה מטעם המדינה. המשטרה
הדליפה את סרטון ההודאה של אילן באינטרנט כדי שהממשלה והמשטרה
יקבלו את הפופולריות הראויה לאור המדיניות החדשה.
לאחר צילום הסרטון, חתמו החוקרים עם אילן שהוא ייכנס לכלא ל-35
שנה ללא אפשרות חנינה. כשכל הנושאים הפורמאליים הסתיימו, התפנו
השוטרים לדבר עם אילן לשיחה לא מחייבת.
חוקר: "לי, דרך אגב קוראים מושיק, זה דודיק, וזה חופני".
אילן: "נעים מאוד".
מושיק: "גם לנו. חשוב לי שתבין שאין פה שום דבר אישי. אנחנו
פשוט דואגים לאיך שהמדינה תיראה. ניסינו דמוקרטיה קיצונית.
ראינו שזה לא עובד...אין מה לעשות, ממשיכים הלאה".
אילן: "ברור. אני בטוח שהעבריינות תפחת. לפחות כמו שהיא היום".

מושיק: "למה הכוונה כמו שהיא היום?"
אילן: "יש אצלנו בחבר'ה אחד דימה. בחור מבוגר. הוא היה נער
בעייתי בברה"מ בתקופה של ברז'נייב. הוא סיפר לנו שלפני שברה"מ
התפרקה רוב העבריינים היו בק.ג.ב, אח"כ רובם נהפכו להיות
עצמאיים. ההבדל היה שבתקופה מסוימת העבריינים לבשו מדים,
ובתקופה אחרת הם לא לבשו מדים".
מושיק: "אתה מתגעגע לשק ולאזיקים? למה אני את כל ההסכם הזה
יכול לקרוע. למה אתה רומז? שאנחנו עבריינים?"
אילן: "לא. סליחה. זאת לא הייתה הכוונה".
דודיק לא אהב את כל ההתנהלות של מושיק לאורך כל החקירה, ולחש
לאילן באוזן שיהיה חזק ב-35 השנים הבאות. מושיק לא שמע מה
דודיק אמר לאילן, אבל היה היה לו חשד סביר שדודיק שידל את אילן
לקיום דבר עבירה. לקראת הערב, החוקרים הלכו לדרכם הביתה,
ואילן, הלך למעצר בתנאים טובים יותר.
השעה הייתה שלוש בלילה, דודיק כבר הלך לישון. הוא היה מודאג
מעט ממה שראה בחדר החקירות, אך האמין שחסידי הדמוקרטיה
הליברלית יצילו אותו ושכמוהו. כשדלת הבית נפתחה בבעיטה הוא קפץ
מהמיטה, לקח את האקדח, אמר לאשתו לא לזוז, ורץ לכיוון הדלת.
כבר שעבר את המסדרון הוא קיבל רגלית שהפילה אותו על הרצפה,
האקדח נפל מידיו, ודודיק נאזק מאחורי הגב, וברגליו. נאמר לו
בטון סמכותי ורשמי שאין לו את הזכות לקבל עו"ד, ושהוא חייב
לשתוק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שואה היא לפעמים
געגועים
להיטלר... והאדם
והאדם שוכב ערום
בין הגופות
שממתינות
לטינר.



יק טיבטי בהמה
בקורס שירה
בציבור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/17 16:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גל גונן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה