כשיצאתי לבדי לשאוף מעט מהאוויר של הנוף,
הוא הופיע כאילו משום מקום - הביט בי בעיניים תוהות כמו מתוך
חלום...
האוויר שאחרי הגשם הראשון חדר למרחבי הזמן...
והוא נשאר במקומו, מוכן.
דיברנו בעיניים, שפתותינו נעו כמו "סרט אילם"...
והשיחה זרמה כמו נהר מדרבן...
הוא הבין, הוא ראה אותי מתוכי...בתוך עיניי הוא חיפש את אשר
חשקה נפשי...
התקרבנו. פעימות הלב נעצרו לרגע...
ובתוך כל הסתיו הזה נשמעה תפילה...שניים שנפגשו על אותה
הבמה...
ורציתי ללכת, ללכת, לשאוף את אויר השלכת, להביט בשמיים
המעוננים ולטעום את מי האהבה הנסתרים...
והוא ידע. לא יכולתי להסתיר את נשמתי, כשהופיע פתאום בביתי...
הדלת נפתחה מעצמה, מחויכת לרווחה...
הרגשתי שגופי רועד בשתיקה   נבוכה...
ויחד עם זה הכנסתי אותו לעולמי בשלווה...
העולם שבחוץ נכנס לי בפנים...
ואני רק נשאבתי ונשאבתי לתוך אותו "מטה הקסמים"..
הטבע שלח לי ריחות של תשוקה.. כשהים גאה וגאה...
והוא שנגע בפציעה הישנה... והוא שנגע בתוכי הילדה...
והוא ואני והעולם הטבע הפראי...נסענו יחד למסע הכרחי...
מסע של חיפוש אחר האוצר... הנושא את התקווה שתגיע גם מחר..."