|
ככלות כל הימים
אני עוטה תפילה
לימים שיבואו כולם תכלת
יפארו זיכרונות עמומי שלכת.
אלף הבנות לא סיפרתי לאיש
ורציתי לנסוק למרומים
לצלוח נהרות בשחייה.
תושיית ימים הועידה אותי
להמתין בסבלנות לעתיד שכולו
שמחה, ורינת נכדים ברקע.
מאגרי התקווה שבי התמלאו
ואני עדיין מאמינה בתפילה שהיא
תמימה ומועילה לנפש, באה
כתשורה סגלגלה ועגולה. |
|
-אמא, תקני לי
במה!
-אבל רק אתמול
קניתי לך במה!
-אז מה? את לא
מעודכנת? הבמה
הזאת כבר פאסה
לגמרי! אני רוצה
במה חדשה! לכולם
יש.
-ואם כולם יקפצו
מהגג, גם אתה
תקפוץ?
-לא.
עוד דו שיח מרתק
בין אפרוח ורוד
לאמו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.