אני מאשים רק את עצמי בזילות המחשבה
הייתי פחדן להתעסק בדברים לא נוחים,
לצאת מהבית, לקרוא תכנים
לא עשיתי תכנית עבודה,
חייתי ממילה למילה
לא מילאתי את באר היצירה,
לא מילאתי את המוח שלי בגירויים מספקים
נסגרתי,
כי פחדתי לאבד את דעתי
פחדתי לאבד את הקשר השטחי שלי עם המציאות,
ואז אנשים סביבי יכעסו,
יגידו שאני הוזה, מדבר לא לעניין,
קודח בראש ומתבכיין
לא יכולתי לאכיל את הילד שבי,
כי כבר אמרו לי שאסור לי להתפנק ולדרוש פינוקים ונוחות
אני מוקף אנשים מעשיים, ואני לא מעשי, לפחות לא במובן החומרי.