יש ימים כאלה שאני נופל לתוך בור עמוק-עמוק
אתם מבינים מה שאני מנסה להגיד?
כאילו, הכול סוגר אותך,
אין אפילו אוויר, כך נדמה
והעיניים שלך מתרוצצות בפניקה גמורה,
אתה בסך הכול מחפש מוצא
אז אני בולע גלולה
טוב או רע, אין ברירה
ורגע לאזן את הנפש,
להזרים אוויר לנשמה הדחוסה
זה כמו שיש לך ספר בתוך הראש,
וזה ספר עב כרס מאוד,
והוא שולח מסרים לכל היבט בחיים שלך,
אבל אתה לא יודע מה כתוב,
ואתה לא יכול לקרוא,
כי הוא סגור מאחורי אלפי מנעולים -
בתוך תת-המודע
אם לא תכתוב - תשתגע,
כך אומרים כולם, כך אתה יודע
אחרת הספר ישלח עוד ועוד תכנים,
ובלי לרוקן אותם, השכל שלך יהיה בתחתונים
אז כן, אני כותב כדי לשמור על שפיות -
יותר או פחות
זה כל עולמי, זה בשרי ודמי,
וגם אם אני מתכחש - זה רודף אותי
כל אחד יכול לכתוב, זה אפילו מומלץ
ולא משנה אם אתה שפוי, או ליצן הזוי
יש ספר, שמעתי, "עצם הכתיבה" מאת נטלי גולדברג,
תתחיל משם, השיטות פשוטות עד גיחוך, אבל נסתרות מהרבה בני-אדם
כתיבה היא אמנות פשוטה, בסיסית מאוד,
רק מילים, כל אחד יכול לכתוב
לא צריך צבע, לא צריך לרקוד,
אתה לא משחק, ולא מביים, ולא חוצב באבנים
כל מה שצריך זה עט ודפים,
ואתה על הסוס
וכשתרצה לפרסם זה קל במחשב,
יש הרבה אתרים מ-כל מיני סוגים
גם אם זה נראה פתטי, אל תהסס,
הפחד והחשש ממה שיגידו נועד לנעול אותך,
בתוך כלא התודעה
אהיה חופשי כמו ציפור, בכל מה שיש לך לומר
אל תפחד יותר מדי ממשטרת המחשבות,
מוציאים פה אנשים להורג גם על חוב של מאתיים שקלים,
אז מה זה מילים.