יונה סיפר לי פעם על שעת הקסם. אלו חמש עשרה דקות אחרי הזריחה
או לפני השקיעה, וזוהי השעה הטובה ביותר לצלם בה.
בעודנו יורדים בגרם המדרגות, השמש יורדת גם. וככל שירדה השמש
כך עלו האורות, והנמל והעיר התחתית תחתינו מפרידים עצמם מהים.
חיפה בולעת את הים. הקריות מוארות במרחק. עכו מטושטשת באופק,
וילדים ערבים שקופצים למים מהחומה לא יודעים בשביל מה את כאן.
וגם הזמן עובר. וגם השיער שלך ממשיך לצמוח. ועוד אורות
נדלקים.
אנחנו מגיעים למסדה אחרי שכבר חשוך מאוד ומתיישבים במקום שלא
הכרתי.
הוילונות סגולים, הדלתות פתוחות. האוכל מגיע לאט.
ואז אני מביט בך.
ואז את מביטה בי.
דבר לא יוצא מהפה שלי.
שעת הקסם עברה. |
