אני סבור שמאחורי כל דבר יש משמעות עמוקה יותר, גם אם האדם
עצמו לא יודע זאת. נגיד, אדם יכול להימשך לאישה, מבלי לדעת
לסיבות האבולוציוניות למשיכה זאת. וזה תקף גם לדברים אשר
רוחשים מתחת לשטח, לאו דווקא גנטיים או פיזיים. סוג של סידורים
שהתת מודע עושה עם עצמו, כשהוא נתקל במודעות התמוהה של בן
האנוש.

הסיבה שאנשים מקעקעים את גופם, או מחדירים אליו ברזלים מקובעים
היא על מנת להוכיח את נצחונה של האישיות, של האני, של האדם, אל
מול הטבע, אל מה שהוא מוגבל בו. הוא אומר, 'בצו מוחי ואישיותי,
אני בוחר להוכיח בעלות על גופי'. ולכן - כה חשוב למקועקעים
משמעות הקעקועים, ולכן - רובם בכלל בוחרים עבודות של אנשים
אחרים, משפטים יפים..כי הם מרגישים שהם אומרים קצת חלקיק
מנפשם. ונפשם כך רוצה להחתים זאת על גופם. כניצחון הירואי אך
לא מורגש.

לכן תרבויות עתיקות, שהבולטת בהם היא מצרים, ייחסו חשיבות כה
רבה לפירסינג וקעקועים. בכל אותן תרבויות, יסוד המיתולוגיה
טמון באחדות הגוף והנפש. באחדות הטבע והרציונל. לכן הם שמרו כה
טוב על שליטיהם. ועם זאת, הדתות המונאטיסיות. המאמינות
בהיפרדות הנשמה והגוף, בגלל זה הן כה נגד התופעה.

שימו לב שאוכלוסיית המקועקעים והפירסינג היא בעלת גוון מאוד
מסוים. מאוד חילוני, מאוד 'ליברלי', מה שנקרא. אנשים שעובדת
אחדותו של הגוף ו'הנפש' עבורם היא עובדה. שכן הם מרגישים בכל
יום את המאבק בין אינסטינקטים אבולוציוניים לבין מחשבתם,
המוסרית, ההומוניסטית, האוהבת. והם רוצים שהצד השני ינצח, לכן
הם מקעקעים את גופם, לכן הם מחוררים את פניהם. הם נמצאים בחוד
החנית של המלחמה הגדולה, אך לא יודעים זאת כלל.