לֹא יָכוֹל אָדָם לוֹמַר כִּי מִתְגַּנֵּב הוּא
אֵינוֹ מַכְרִיז עַל בֹּאוֹ בְּכִכַּר הָעִיר
מִן הַמַּחֲרִישִׁים הוּא
אֵינוֹ מְיַיבֵּב אוֹ מִתְרַבְרֵב
פְּסִיעֹתָיו קַלּוֹת צְלוּלוֹת נִינוֹחוּתַן

לִכְשֶׁעַצְמִי זְקוּקָה אֲנִי לְשָׁבוּעוֹת שְׁלֹשָׁה
לְהִתְיַצֵּב מוּלוּ וּלְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עַצְמִי שֶׁאָכֵן
הוּא זֶה
בֵּין מִלְמוּל הוֹדָיָה לְמִשְׁנֵהוּ מְרַשְׁרֵשׁ הַקְּרוּם
שֶׁלְּעוֹרִי
וּמְסַמֵּן לִי שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהַגְבִּיר אֶת
מִנּוּן הַשֶּׁמֶשׁ בְּתוֹכִי
סְתָו בַּחַלּוֹנִי