הזמן חולף ועובר,
נשארים רק הזיכרונות.
החיוכים שהיו באלפים,
מותירים את קסמם בתמונות.

רגעים שנשבו עם הרוח,
ירדו כמו שלג לבן וטהור.
למה לנו בכלל לשקוט ולנוח?
כשהזכרונות רצים בלי לעצור.

ומתוכם, את שם מחייכת,
מאירה באור על רגעי האפלה.
ברחי מהתמונה, לא לשם את שייכת,
יש קשת בענן שמתגלה.

עלי עליה, אל תביטי לאחור,
הבטיחי לי שלום לפני שאת הולכת.
הקשת מאבדת מצבעיה ונצבעת בשחור,
כשהזמן נאלם ועוצר מלכת.

יש לי חיוך שמור אחרון,
מלא קסם שלא יתפוגג לעולם.
ורגעים קטנים מלאים בזיכרון,
ואני שמח, הרווחתי את כולם.