"אם הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, היית חושבת שמשהו לא
בסדר."
הקירות היו שחורים, והדלתות מוכתמות. הרצפה הייתה מלאה כתמים.
אבל כל מי שנכנס לדירה, ואמר שזה דיר חזירים, הורדנו לו את
הראש.
אימא הייתה שוכבת במיטה כמו לוויתן, ומעשנת כל הזמן, בכל זמן,
בשרשרת, חוץ ממתי שהייתה יישנה. היא הייתה מעשנת גם כשהיא
הייתה מבשלת, וגם בשירותים ובמקלחת.
היה לי אוסף של תמונות של בעלי-חיים מקיימים יחסי מין, וקראתי
בשקיקה יומנים של רוצחים סדרתיים, שרובם גמרו באותה התקופה על
הכיסא החשמלי, או תוך כדי קרב יריות.
הרעיון של איש שנראה כבול לחברה ולכללים שלה, אבל בסתר הוא
נוצר סוד של אנרכיה, פריקת עול, ובאיזו צורה - חופש, אפילו
מהכללים של אלוהים, קסם לי.
הטלוויזיה שידרה קליפים באמ.טי.וי כל היום והערב, ובלילות
הייתי צופה בסרטי זוועה. זה נתן לי רעיונות איך לרצוח בעלי
חיים בדרכים יצירתיות יותר, ואיך להוליך אנשים ונשים פתיים אל
מותם.
אימא חיה וחשבה כמו תולעת, אבל אני חייתי וחשבתי כמו חזיר בר.
אלכוהול כל הזמן על השולחן, פחיות בירה, וכוסיות ערק, והרבה
סיגריות מפוזרות בקופסאות פתוחות בכל החדרים, ומאפרות מלאות
בדלים עד גדותיהם.
בחיים האמתיים כולם אכן ראו אותי כמו חזיר, אבל בתוך ראשי
הייתי ג'וקר פורע חוק, מלא תחבולות, מטורף ומשוגע, ולא פוחד
להרוג ולהיהרג.
רצחתי חתולים וכלבים משוטטים בלילות. אם לא הייתי מתאהב, הייתי
רוצח גם אנשים.
היא הייתה נורמטיבית לגמרי כלפי חוץ, אבל אני ראיתי את
ה-בתוכו. היא הייתה ממש קוקו טרלללה בדיוק כמוני.
היא סיפרה לי שאנסו אותה, ואני איתרתי את האנס, וכרתי לו את כל
אצבעות הידיים, את האוזניים ואת האף. השארתי את עיניו שלמות
שיראה את הבעת הגועל בפרצופיהם של אנשים כשהם מסתכלים עליו.
והשארתי את אוזניו כרותות האפרכסות מסוגלות לשמוע את קולות
הלעג והרחמים מפי האנשים. היא לא ידעה על כך, היא לעולם לא
תדע.
הראש הדהד מחשבות שלא היה איפה לפרוק. אז לא היה אינטרנט, וזה
היה נראה חסר טעם לכתוב לעצמי.
לא יכולתי ליצור, לאיש לא היה אכפת מה אני חושב - חוץ ממנה,
כולם ראו בי שוטה - חוץ ממנה. וכשלא יכולתי ליצור חיים, הרסתי
חיים, של גברים, נשים, משפחות. הרסתי עסקים קטנים ומשגשגים,
טמנתי מלכודות. הולכתי אנשים ונשים פתיים אל מותם.
(כל קשר בין המונולוג למציאות המחבר - מקרי בהחלט.) |