בירושלים,
בגווע חמה, עיני חוזה
בכוכב נופל.
מישהו מת עכשיו.
במקום אחר,
לשוני מנסה לאתר
שארית של בירה
שהתנדפה,
טיפה של מים
שהתאדתה,
פחיות ריקות צונחות אל
חול ים.
חללים אינם חשים
בגלים נוגעים
ונסוגים,
גם לא בקקופוניה של
צלילי מתכת
ותנועות רגלם שנעות
במעגלים לשום
מקום,
נסיך הגאות והשפל עשוי
מפח.
בעיר הקודש,
בלדת ירח, עיני צופה
בכוכבים סוטים
ממסלולם,
מצפים שבילי זהב
בשברי עולמם,
רסיסי יהלומים בוהקים
מרכסי הרים,
מסנוורים עיר בירה
שאיננה עוד
זהב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.