אין ייאוש בעולם כלל
מלבדך
מתהווה כך, יגוניי ערב ארוכים
כמה דמויות נפש
ביניהן - הבנה אחת, סופית, כנה
שהיקום אוהב לעת ערב
לעת עננים, לעת ירח
לעת נפש הפורחת באיטיות
הוא אוהב אותי ואת מאבקי
ברוע, באיוולות, בחיים כפי שהם
ולא איך כפי שהם אמורים להיות
הוא אוהב מורדים
הרי מהו הירח
אם לא פרחח קטן ומציק
יוצא עת מנוחת השמש
לשטוף את האדמה בשחור
בתשוקות, בטירוף, במלנכוליות נצחית
היקום אוהב, אהבת אמת
את האנושות, ואת החיים כפי שהם אמורים להיות
לא כמו שמש לירח
אלא ירח לכוכביו
כאדם המהרהר במאבקיו הטורדניים ומסכך כך;
אין ייאוש בעולם כלל מלבדך
ומלבד האהבה |
