אני נוסע לאילת כי נשבר לי מ-כל החרא,
באילת אני לא מוצא כלום, רק כמה זיונים,
ויותר מדי חול ומלח וים
אני אוכל שם באיזו מסעדה שמגישה לי צדפות במחיר מופקע,
אבל אני חייב לאכול את הצדפות, כי מעולם לא אכלתי צדפות,
וצריך לעשות כל דבר לפחות פעם אחד לפני שמתים.

אני נוסע לבאר-שבע, ושם יש שפע של סמים,
אני גר בשכירות אצל איזו מרוקאית רוסייה שנותנת לי לעשן חומר
בחינם,
אנחנו רואים "נני" והיא צוחקת, נראה לי זה קשור למשהו אצלה
מהילדות,
ואז אנחנו מזדיינים, ובין לבין אוכלים שמנת וקוטג' בכפית.

אחר-כך אני נוסע לירושלים, אבל באמת אין מה לראות שם
האנשים כל-כך שונים אלה מאלה, וקשה לתפוס את הקליקות הנכונות
אני מתאכסן באכסנייה זולה שצופה לכביש ראשי מלא מכוניות ודוכני
פלאפל,
ומשוטט באתרים העתיקים של העיר כדי לספוג את תחושת האפסות שלי
בערב באה תיירת לבקש קצת נאפס, ואנחנו שוכבים,
היא מודה לי בצורה מנוכרת, למרות שנהנתה, ושואלת אם חסר לי
אוכל
אני מופתע שהיא מביאה לי ארוחה שלמה בקרטון של פרגיות בלאפה,
המבורגרים של סטייקים עם הרבה תוספות,
לחמים ובייגלות שמנים מקומייים,
והרבה סלטים וחמוצים, וגם כמה קרטוני מיצים
אני מציע לגמול לה בצורה כלשהי, אבל היא אומרת שכבר גמלתי,
והולכת,
יותר אני לא רואה אותה חוץ מבמדרגות, "שלום, שלום,"

אני נוסע לתל-אביב, ואוכל ארוחות מפוארות ושמנות מאוד,
ומשלם עליהם מחיר מופקע
שוכר חדר רגיל בבית מלון יוקרתי חמש כוכבים,
עם ארוחת בוקר
בבוקר אחרי ארוחת הבוקר אני נוסע לטבריה,
ויושב כל היום מול הים, עם קפה שמביאים לי בחינם מהמסעדה
בחוף,
וזה כי אני נותן טיפים נדיבים ואוכל הרבה דגים וחריף
אני מתאכסן באכסנייה, ומזמין אליי נערת ליווי לחדר,
אבל היא כל-כך לא בעניין, שאין לי חשק ולא עומד לי,
אני משלם לה בכל זאת ונותן לה ללכת

אני רוצה לנסוע לגולן, אבל נגמר לי הכסף,
אז אני חוזר לכפר שלי ליד לוד, ובמהרה מכניסים אותי לעבודה
השוטפת,
רפתן ופלחה,
כשאני מאבד עניין, הם נותנים לי לטפל בגינות
אני עוד אחזור לטייל, ואולי אהפוך לאדם טוב יותר.