צביה אופנברג / שתיקה |
אני יודעת
תנועת ביטול, מבט כבוי
הם די.
מסך אפור שקוף אילם
שתיקה רוחשת
פרוסה בינינו
כמו מרבד של חול.
ובכל זאת
גם אם מילות האהבה קפאו לנצח
הגץ הנעלם עוד לא כבה כליל
והוא מבליח לפעמים בתוך עיניך
והוא דובר אלי בזיקוקים של גיל.
ואז נפתח אשנב נוהר מבין העפעפיים
ואז פורץ אלי מבע אוהב
ואת אשר אינך יכול לומר בינתיים
ישמע הלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|