כשיורד הלילה,
שוב אני חושב עלייך.
לא מבין את הבדידות הזאת
ולמה בלעדייך?
את נמצאת רחוק אי שם,
ממשיכה לך בחייך,
בין קירות אותם בנית
ומחשיבה אותם לבית.

כשעולה השמש,
מתעוררת אל ימייך,
אל שגרה שלא תשאיר מקום
לפרוץ את גבולותייך.
זה כל כך פשוט לברוח -
אם רק תתני לי יד,
נצעד ביחד אל האופק
ונתמזג לגוף אחד...

                   פזמון:
                   ומתחת לשמיכה,
                   שוב מזילה דמעה,
                   על מה היה יכול להיות
                   ועל המציאות הזאת.
                   כבר התמסרת לי בלבך
                   אז רק הושיטי את ידך,
                   אל תוותרי על אהבה
                   המתדפקת על דלתך.

זה עשור חלף לו
וקמטים שבעינייך,
מספרים שאהבה חמקה
מבין אצבעותייך.
ועודך נמצאת אי שם
ממשיכה לך בחייך,
בין קירות אותם בנית
ומחשיבה אותם לבית...