לא, אל תחרידו בדידותי
אני מכיר את המחיר
ולא אוכל לשרוד עוד פעם
שיחות על מזג האוויר

ולא דיון אינטלקטואלי
עמוס בחשיבות עצמית
ולא עוד התעסקות בנלית
בעוד אי צדק עממי

האם הבדידות היא מבחירה?
או מתוך כורח מציאות?
בואו נכנה אותה ברירה
בין הקשקשת למהות

בין השקרים שעל פנינו
והשרירים המתוחים
מהרצון שבפרהסיה
נהיה רק צחוק וחיוכים

והמרחק הופך מייגע
האם נוכל עוד לחזור
ממרום תדמית שכה טיפחנו
לאמת שהשארנו מאחור

יקר לבחור להיות אחרת
יקר כמעט כמו השקרים
יקר השקט, והעצב
ושיפוטם של אחרים