כשהוא עף לשנה-שנתיים על מטוס סילון,
ואני לא רואה אותו
הוא מדבר, אבל אני לא שומע, אני על מטוס סילון
הוא אומר שיבוא לשישי-שבת
אין מה לעשות בשישי-שבת, אין מה לעשות בכלל
כל היום מול הטלוויזיה
שכבות רכות בצבע קרם נמרחות על המסך, ומוסרות בקילוף רך,
האוויר שלי יוצא לי מהריאות, ואני לא רואה כלום מלבד החדר,
ואני בתוכו, כל חיי עפים לנגד עיניי
הוא אומר משהו, אבל אני לא שומע
יש משהו במסך, אבל אני לא רואה,
אני מוצף רגשות של אומללות וחוסר-אונים,
צף על רפסודה אי-שם באמצע האוקיינוס,
ויש סערה
אתה מדבר איתי כמה אתה בודד,
אבל יכול להיות שאני בודד יותר
יכול להיות שהטיסות מעיפות לי את המוח עד שאני לא יכול לחשוב
ולפעמים אני מרגיש כל-כך לבד, שאני מייחל שהמטוס יתרסק
זאת תיבת נגינה עם מנעול פלדה,
שמור עליה כמו על עצמך
אני אשיר לך שמה, ואתה תשמע פה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.