פרופסור הנרי הניח את עטו, מביט במחברת הזיכרונות וחוזר אל
העבר.

הוא ילד בן חמש, יושב על האסלה ומחליט לערוך את הניסוי המדעי
הראשון של חייו. לא בקלות ערך את הניסוי. הוא ערך אותו בחשש
גדול. למרות אימת האלוהים שהטילו עליו הוריו, הוא החליט שהוא
חייב לנסות ולבחון את אלוהים הנורא. באימה ורעד ניקה את ישבנו,
לאחר שלא ברך "נקבים, נקבים, חלולים, חלולים". מאז חזר על
הניסוי במשך כל חייו, לאחר שמסקנות הניסוי ההוא שינו את יחסו
לאלוהים ולאמונה מן הקצה אל הקצה.
האם הייתה הזדמנות לאלוהיו לנקום בו במהלך כשמונים שנה מאז
שפסק לומר ברכת הישיבה בשירותים? מהרהר הנרי. הייתה גם הייתה,
אבל אלוהים הניח לו לשרוד את השואה כנער ולהגיע לגילו המופלג.
הוא ניצל מקלגסי הנאצים משום שהאיכר ההולנדי היטיב להחביאו
במועד בתוך שק תפוחי אדמה. אבל מחבוא בשקי תפוח אדמה אינו
מספיק אטרקטיבי כדי למלא יומן בהיקף ספר, כפי שעלה בידי אנה
שכנתו, אשר לא התמזל מזלה כמוהו. פרופסור הנרי משרבט כמה שורות
במחברתו ומחשבתו נודדת במנהרת הזמן אל הזיכרון המסתורי ביותר
בחייו.

הנרי נזכר בידידו הקרוב פאול ובשעות הרבות שהם נהגו ללמוד יחד
לבחינות באוניברסיטה. הוא לא ישכח לעולם את ערב הבחינה
בביוכימיה, עת הגיע לחדרו השכור של פאול. בניגוד לרגיל, באותו
ערב פאול לא היה מרוכז וממוקד כלל וכלל. כאילו נמצא במקום אחר.
כשהנרי שאל מה עובר עליו, השיב פאול במבט מצועף: "הבחינה
בביוכימיה ממש לא חשובה. הלילה אני הולך לבצע את הניסוי הגדול
והמשמעותי ביותר בחיי. אהיה היכן שאהיה, אודיע לך אם צלח
הניסוי". הנרי עזב את חדרו של פאול ושב אל מעונו ללמוד לבחינה
לבדו.
פאול לא הגיע למחרת  לבחינה. המשטרה מצאה את גופתו שרועה על
רצפת חדרו. בניתוח שלאחר המוות נקבע - "מוות של צעיר בשנות
העשרים לחייו. סיבת המוות לא ידועה". שבועיים בדיוק לאחר מותו
של ידידו, הנרי מקבל גלויה בכתב ידו של פאול. בגלויה נרשם:
"שלום ידידי הנרי. הניסוי עבר בהצלחה רבה". ובצד הכתובת והבול
נכתב "דרך צלחה גם לך".
על הבול - הוטבעה חותמת דואר. תאריך המשלוח של אתמול.

פרופסור הנרי הניח את עטו, מצמיד את הגלויה לשולי הכריכה
הפנימית של מחברתו.