זה סיפור עלי ועליו, ועל זה שמעליו.
אני הוא וההוא שם למעלה,
אני זה זה ששרוי בבהלה.
מכל טעות קטנה, שאולי תפגע, בסיכויים שלי להצליח שמה, אצלו
למעלה.
וההוא זה אותו האחד שמסביר ומשכנע, לפנות הנה והנה.
להפסיק עם זה, לא להיות הוזה.
להפסיק לדבר עם אישיות לא קיימת,
לחיות חיים במציאות מדומיינת.
להאמין רק בי במקום בו.
והעיקר להיות כמותו, לא כמו ההוא שם למעלה שבו אני נוטה
להאמין.
אלא ההוא שלמטה שאותי בבור עמוק מטמין.
כי עדין לא דיברנו אל ההוא השני, זה שאפשר להכיר באופן רוחני,
אבל הוא לא חושני.
זה שמליארדים הולכים בעקבותיו,
מקימים לפי דעתם האישית את מצוותיו.
זה שעל פי טבע הדברים, או לפחות מה שלמדתי כמעט כל החיים.
מולך על העולם, ועל כל היצורים.
ומאז שהיקום הושלם, הוא שולט בסיפורים.
אבל על ההוא אפשר לדבר כל היום.
לי חשוב לדעת מה קורה בינינו פתאום.
יש לי הרגשה שההוא השלישי, שינה משהו בגישה שלי כלפי זה השני.
אני כבר לא יכול להיות בטוח שההוא שם על כסא הכבוד, באמת מחליט
איך העולם יעבוד.
ובגלל ההוא שם למטה אני מתבלבל.
מה זה באמת אמונה באל?
עכשיו זה לא ברור עכשיו אני שואל.
מי צודק אני? ההוא ? או האל?
בין שני עולמות, על שביל הזהב.
השביל שמפריד בין התשובות, השביל שעליו נכתב.
שהוא הכי נכון והכי מיוחד, שביל שכזה יש רק אחד.
על דרך האמצע בין ההוא, להוא שם למעלה,
על רגע להיות שם ומיד להתקדם הלאה.
לא להישאר בנקודה אחת לעד.
לעבור כל הזמן מצד לצד.
כי בינו לבינו אני מוצא את עצמי.
בין ההוא להוא מגלה מי אני.
בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.
צריך לבחור דרך. והשביל הזה הוא שלי.