בית א:
אם ישנם דברים בחיים, שזוכרים.
אלו בטח אותם הרגעים שבילינו עם החברים.
את ילדותנו הישנה, צחוק ובכי מעורבבים בגינה.
רעש, מהומה, על כל מכה קטנה.
שמחה וצהלה, מכל בדיחה והלצה.
תקופה שבה פגשת לראשונה, את מי שמלווים אותך בכל שנייה.
חברים זה משהו מיוחד, מצד אחד לבד, ומצד שני מאוחד.
פזמון:
ואני זוכר שמישהו אמר לי פעם, שצריך חבר שיחזק אותך בשעת
הרעם.
ואני מספר לך שלא אשכח אף פעם, כמה שחבר עוזר שתרגע בשעת
הזעם.
בית ב:
חברים, ביחד מבלים מתבגרים,
לומדים לחיות מדברים.
עוברים עוד שלב בחיים, גדלים.
פתאום נהיים נערים,
כבר לא סתם מכרים, זה חברים.
שמעודדים בקשיים, מחזקים אותך מקשיבים.
יושבים וצוחקים ואפשר גם לומר אוהבים, אלו שעדיין איתך,
חברים.
פזמון:
בית ג:
ילדים, ככה כולם מתחילים.
ממשיכים מתקדמים וקצת פחות צוחקים, כי לפעמים גם קורים משברים.

אך ברגעי הכעס, כשהקשר כבר נמאס, זוכרים, שמולנו עומדים
חברים.
ואם נפסיק לאהוב בגלל כאלו דברים. מה כבר נשאר לנו עוד בחיים,
ללא חברים.
פזמון:
בית ד:
חברים. טיולים, בילויים, מפגשים, סיפורים זיכרונות מימים
אחרים.
ועכשיו ידידים, כבר לא ילדים.
ולא שואלים בחשש, חברים?
וכבר לא מפחדים ולא חוששים
אנחנו פתאום אנשים.
שיודעים מה  חשוב בחיים,
להסתכל קדימה ולומר, חברים!
פזמון×2