[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בני גל‎
/
השגחה

עץ זית ירוק עד עומד בשיא עלוותו בחצר. גזעו מתעקל, עשוי
מבקיעים, חריצים ובליטות רבות, מתפצל לשלוש מבסיסו, וענפיו
השלושה מתפצלים אך כך לעוד ארבעה כל אחד מהם ואז העין כבר
מפסיקה לספור את הפיצולים וההתפתלויות. אובדת בין העלים
הירוקים כסופים. זו לו הייתה עונת המסיק, ואף אחד לא היה בכרם,
על ספר המדבר. הנער אשר השגיח לעת מצוא על דיר העיזים, מחכה
שאביו יחזור מן העיר הגדולה, הגיע עד הכרם של שכנו כדי לחפש את
אחד הטלאים שברח לבלי שוב. הנער, שהתעייף, שכב על הארץ והרטיב
את פיו מנאד המים שנשא בציקלונו. המים היו חמים ומעטים, אך זה
הספיק לנער, שבשתיים עשרה שנות חייו על העפר שאליו עתיד לשוב
חווה יותר ממחסור במים. הוא השעין את גבו על העץ, נהנה מן הצל
שנתנו העלים ואף מצא זית אחד קטן שנותר על אחד הענפים הקרובים
אליו. במתיחה ובמשיכה קצרה תלש את הזית ותחבו לתוך פיו. הזית
היה מר מאוד והוא ירק אותו, במעין זעם עצור על הפרי שהכזיבו.
אך הנער ידע שאין להאשים את הזית על כי הוא מר ואף את העץ על
שהוציא פירותיו מרורים. ואף את האלוהים אין להטיל את האשמה
עליו, משום שהוא דואג לכל הבריות והצמחים שתהיה פרנסתם מצויה,
אך אינו משגיח על איזה פרי הוא מר ואיזה הוא מתוק ואיזה הוא
רקוב או חסר זרעים בתוך בשרו. גם לעצים יש חופש בחירה, בין
הטוב למוטב.
אך כשמגיע האויב לכרות את העץ, הזית מתפלל אל האלוהים שיעצורו,
שימנע מן האויב, אויב העץ, לבצע את את אשר זמם לעשות, אך
האלוהים, כפי שאינו משגיח על צורת הפירות, כך אינו משגיח איזה
עץ נכרת ואיזה עץ נותר על תילו.
וכשמגיע הריח הרע, של פגר, של נבלה סרוחה, שניכר עליה שכבר מתה
מזה ימים אחדים, אל נחיריו של אותו הנער, נושא תפילה בליבו אל
האלוהים, רק שהנבלה אינה הטלה הקטן שאותו אני מחפש ימים ארוכים
כל כך. והנער אינו מסתפק בנשיאת התפילה, אלא סקרנותו מכריעה
אותו לכף חובה ומאלצת אותו לקום ולנוע אל מקור הריח, שמתגבר
ונעשה רע וסרוח יותר ויותר ככל שמתקרבים אליו. כעת הנער מכסה
את פיו ואפו באמצעות החולצה המוכתמת באבק ובזיעה, במאמץ
ובעייפות, ברעב ובצמא. ועדיין ליבו מתפלל, מתאר לעצמו כיצד
יספר לאביו כי הטלה מת, ברח ואיננו עוד, ובנוסף לכך כבר יומיים
או שלושה אינו שומר על הדיר ומי יודע מה קרה במהלך היעדרו. האם
המליטו העיזים והאם אכלו את האוכל שהותיר להם בערמה בקצה הדיר.
והאם שתו מן השוקת. העיזים חכמות הן ובוודאי ידעו לתקצב את
מזונן ואת משקן. ומה עם הגנבים? הם ראו שאין אף אחד ששומר על
הדיר וקפצו מעל הגדר? ואם לקחו, כמה לקחו? ואם לא לקחו, מה גרם
להם שלא יקחו? המחשבות והחששות הדירו את רגלי התפילה מליבו של
הנער, אשר כבר לא הייתה בו בת בית כבתחילה. ליבו החמיץ והעלה
אדי רעל, כאותה נבלה המוטלת פשוטת איברים בצל הכרם. גופה שלם.
רק עורב שחור עיניים, חצוף מחוצף, העז להתקרב אליה ואולי גם
נגע בה במקורו החד. הנער גירש את העורב, אשר הביט בו במבט רב
משמעות קודם שפרש את כנפיו ועף משם.
כפי שהאלוהים אינו משגיח על צורת הפירות, ואינו משגיח על כריתת
העצים, כך אינו משגיח איזה טלה נותר חי ואיזה טלה מת ברעב או
בצמא. בוכה הנער מרה, אך אינו מטיל אשמה, כפי שאינו מטיל אבנים
אל הבאר ששתה ממנה. אותה באר המחייה אותו יום יום והמחזירה את
נשמתו בעלות השחר, לאחר ששהתה בלילה בעולמות עליונים. כעס לא
היה בו, בנער. רק צער וחשש רב מן הבאות.
אסף אותו הנער אבנים, אבני גבול בהירות עד כדי לובן, שהיו
פזורות במעגל סביב אחד העצים. אותו עץ זית היה רחב יותר מכל
העצים שגדלו עמו בכרם, ועלוותו הייתה הנפרשת ביותר, ופירותיו
היו העסיסיים ביותר ומהם יצא השמן הרב ביותר. העץ סומן באבנים
שהוצבו סביבו במעגל, כעין מזבח, או מקדש, שאליו יתפללו
כאלוהים. אך העץ אינו יכול להשגיח על עצמו, וכיצד ישגיח על כל
העצים האחרים, שבדרך כלל בני האדם הפקידוהו לשמור עליהם מכל
צרה ופגע רע?
האנשים מחפשים כל דבר כדי להיתלות בו וכדי להיאחז בו, ואותו
הנער נאחז באבני המזבח, שהפך לאבני מצבה לאותו טלה קטן.
והאלוהים אינו משגיח על האבן, שירדה מגדולתה כאבן קדושה, כאבן
אשר על המזבח והושפלה להיות אבן המונחת על פגרו של הטלה, כמצבה
שהכין לו ילד זב חוטם, שאינו יודע על העולם דבר וחצי דבר. ילד
שאינו יודע כי האלוהים לא משפיל רמים ואף לא מגביה שפלים, אלא
אינו משגיח על הגבוהים שיושפלו ואינו משגיח על הנמוכים שיגבהו,
ואין לו עניין בכל הנעשה כלל תחת השמש.
חזר הנער, הלוך ובכה, אל הדיר. שם היה אביו. מביט בו במבט
חמור, למרות שלא זיהה את פניו כי השמש סנוורה את עיניו הבהירות
של הנער. האב צעק, וגם סטר סטירה אחת ושתיים, על לחיו  של הילד
חסר האחריות, שבילה שניים או שלושה ימים בחיפוש אחר טלה אחד
ויחיד, שגם כך הזבובים אכלו את צמרו הצחור ואת כל איבריו
הבולטים. בעודו מפקיר עדר שלם של עשרים וחמישה ראשי עיזים
זכרים ואותו המספר נקבות, נוסף על חמישה עשר טלאים רכים,
הזקוקים לנער שיפרנסם אף יותר מלאימם שתניקם.
הנער חדל לבכות. אביו שלח אותו בחזרה אל ביתו שבכפר, כי, כך
אמר, יותר טוב שתעזור לאמך בניקיון הבית ובבישול המאכלים, ואף
לאחיותך בתפירה, מאשר שתעזור לי בדיר. פה נמצאים רק הגברים
האחראים, אלו שאינם מפקירים את אלו שהם צריכים לשמור עליהם,
אלו שמשגיחים.
הנער חדל לבכות, הלך ובעט בעוצמה בכל אבן שנקרתה בדרכו, ולא
היה לו אכפת שהאלוהים לא משגיח על הדיר, ואינו שומע לזעקות
העיזים והטלאים, ושהוא מנמנם תחת צל העץ או מנגן מעט בחלילו,
חליל הקנה. וכשלא היה לו אכפת מכך, גם התפילה נטשתו.
הוא הביט בשמש, כרוצה להתעוור בכוח, וראה להקת עורבים חגה ממש
ממעל לראשו, מחפשת נבלה או פגר זמין. המבט שאותו עורב המגורש
נתן בעיניו של הנער לא מש מזיכרונו לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טראנסים מרדימים
אותי.
אני צריך משהו
עם קצב מעניין.


פרוקופייב -
פוליריטמיקה
לפשוטי העם



-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/9/17 10:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בני גל‎

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה