להרהר
בשעה זו של הלילה
לאוזן
נפלטים רק לחישות מן העבר
שברים של נפש
ירח, אשר נוטש את הכוכבים
התגלה לי אותו נוף עירוני
מואר, שם נולדתי וחונכתי
ועתידי מתמזג עם עברי
כמו שני נקודות רקיע
הפולטות קשת בענן
כמו אור, המתמזג אל אפילה
במחשבה אחת הנעלמת ברגע
כמו גשם
כמו אהבה בוערת
אכן
לעיתים רחוקות הלחישות
נהפכות לברכות
אבני דרך
המסמנים לי את הדרך שבה אני הולך;
חשיכה רבה, נוף עירוני, ולב,
שלא חדל מלפעום |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.